ליאת רגב : אנחנו עם הסופרת והמחזאית נאוה סמל, שמוציאה לאור ספר ילדים שנקרא "ילדת הפעמון". שלום נאוה.

 

נאוה סמל : שלום. בוקר טוב.

 

ליאת רגב : מיהי ילדת הפעמון?

 

נאוה סמל : ילדת הפעמון היא ילדה סינית שחיה בתוך גונג, ומי שמסתכלת עליה מהצד השני של הגונג היא ילדה ישראלית בשם קוני.

 

ליאת רגב : מה זאת אומרת "חיה בתוך קונג"?

 

נאוה סמל : זה סיפור אגדה שנמצא בתוך קונג. קוני היא ילדה ישראלית, היא טסה לבייג'ין. אבא שלה מתמנה להיות שגריר ישראל בסין. היא מאוד לא רוצה לטוס, את מכירה ילדים שרוצים לנסוע בשליחות לארץ זרה עם הוריהם? לא. גם לי היה ילד כזה. ביססתי את זה על החוויות שלי ושל אייר הבן הבכור שלי,

 

ליאת רגב : ש....

 

נאוה סמל : כשנסענו לשליחות לניו יורק והוא בעט ורקע ואמר מה אני אעשה בארץ זרה? ואיך אני אכיר ואני לא מדבר את השפה, ואחרי חצי שנה הוא דיבר יותר טוב מאמריקאי. אז גם קוני לא רוצה לנסוע, אבא שלה נותן לה במטוס גונג מתנה, מספר לה שהגונג היה שייך לאימא שלה.

 

ליאת רגב : פעמון?

 

נאוה סמל : גונג סיני הוא מין עיגול, הוא מין עיגול כזה מנחושת, שצריך להקיש עליו עם מוט קטן, שיש עליו גולה רפודה, זה הגונג. בתוכו, בזמן הטיסה, מתגלית אגדה סינית.

 

ליאת רגב : אוקיי. היא מקישה בגונג?

 

נאוה סמל : כן.

 

ליאת רגב : ויוצאת ...

 

נאוה סמל : מתחילה לצאת כאילו האגדה. אני קראתי אותה בילדותי יש לי אותה על המדף בשש או שבע גרסאות, כי היתה מאוד מאוד פופולרית בשנות השישים ופורסמה בכל הקבצים האלה של אגדות מהעולם. האגדה נקראת "בתו של חרש הפעמונים".

גם שם יש אב ובת. ושם חרש הפעמונים שבתו הנאמנה קונג-גה עוזרת לו ומקבלת צו הקיסרים שעליו להכין פעמון שעשוי מכסף נחושת וזהב, ובעל צליל שכמותו לא נשמע מעולם.

 

ליאת רגב : ואם לא?

 

נאוה סמל : והחרש אומר "אבל החומרים האלה לא מתחברים". אם כמובן הוא לא יבצע את המשימה ראשו יערף מעליו כמו בכל האגדות. בניסיון הראשון הוא נכשל, בשני הפעמון יוצא סדוק, ואז הולכת הבת הנאמנה לאלים ומבקשת ומבקשת פתרון. היא מגלה שיש פתרון לחבר כסף, נחושת וזהב, אבל זה כרוך במחיר נורא – בדם אדם. דם אדם הוא החומר הרביעי שיחבר אותם.

 

ליאת רגב : זה באגדה הסינית.

 

נאוה סמל : כן. זה באגדה הסינית.

 

ליאת רגב : ואני רק רוצה להבין, זאת אגדת ילדים? הם מספרים את זה?

 

נאוה סמל : כן.

 

ליאת רגב : לילדים בסין?

 

נאוה סמל : כן. כן. סליחה, מה זה שונה מאגדות אחרות? אני אתן לך עוד דוגמאות,

 

ליאת רגב : ככה מחנכים ילדים בסין.

 

נאוה סמל : מעשיות עם ואגדות ילדים, קודם כל זה לא בהכרח אגדות או מעשיות הם לא בהכרח לילדים. אבל אנחנו מוצאים הרבה מאוד אגדות מעשיות מהסוג הזה שלא מסתיימות בטוב תמיד.

 

ליאת רגב : גם האחים גרים.

 

נאוה סמל : הסופרים "הדיסניים, הממותקים", הסרטים מצוירים הם מאוחרים, המעשיות הקדומות מכילות גם דברים קשים. בגלל זה אגב זכרתי אותה, זכרתי את הקטע האחרון של האגדה שבה קונג-גה קופצת ליורה הרותחת והפעמון הגדול בבייג'ין נושא את צליל קולה. זכרתי את זה.

 

ליאת רגב : כלומר הילדה הקטנה הזו מוסרת...

 

נאוה סמל : כן מוסרת את נפשה.

 

ליאת רגב : מוסרת את נפשה ואת חייה כדי שאבא שלה יצליח לייצר את הפעמון הזה וראשו לא ייערף.

 

נאוה סמל : וגם הצליל המושלם.

 

ליאת רגב : ... שזה סוג של חינוך. יש לו איזה שהוא מסר. את אומרת שאלה אגדות, אגדות סיניות.

 

נאוה סמל : נכון. אבל אני בסיפור שלי לא לקחתי את האגדה כמות שהיא. האגדה הזאת שאנחנו קוראים אותה היום, אנחנו לא אותם אנשים שכתבו או שסיפרו אותה.

כשקוני מגלה את הסוף הנורא של האגדה היא אומרת לאבא שלה: "באגדה שלי לא יהיה שום דם!". אין דבר כזה. היא עצמאית ופה היא פועלת כאשת תיאטרון בעצם, כבמאית קטנה. היא עושה REWIND לאגדה וחוזרת לנקודה שבה קונג-גה עומדת לפני האלים ומבקשת מאלת האש פתרון. ומשם קוני מצטרפת אליה, ממש לפני הקפיצה. היא אומרת לה "אל תקפצי! האלים לא יודעים מה טוב לבני אדם".  קוני מתחילה לנווט את הדרך לביים את הסוף, ובעצם גורמת למצב שבו היא לא, היא תציל, היא תגרום לחרש הפעמונים ולבתו להציל את עצמם.

 

ליאת רגב : בקיצור לקחת אגדה סינית עתיקה והתערבת בה.

 

נאוה סמל : ברור. אחרת מה הטעם בכתיבה?

 

ליאת רגב : הספר הזה עלה בהתחלה בתור הצגה, נכון?

 

נאוה סמל : נכון.

 

ליאת רגב : הצגת ילדים.

נאוה סמל : כן.

 

ליאת רגב : רק אחר כך הפכת את זה לספר.

 

נאוה סמל : בדרך כלל, או לפחות עד כה, הרפתקאות הבימתיות שלי נבעו או ממחזה שכתבתי ישר לבמה או מעיבוד של ספר שנכתב קודם. פה היה תהליך הפוך. ההצגה ילדת הפעמון שהייתה מחזה מוזיקלי ואת המוזיקה היפיפייה הלחין בן ארצי...

 

ליאת רגב : שהוא אחיין שלך.

 

נאוה סמל : גם. אבל זה בכלל לא קשור, הוא פשוט מוכשר בטירוף ונשמתו היתה בפרוייקט הזה. ההצגה רצה על במות בית לסין והמדיטק שנה שלמה, ואחר כך היא ירדה.

אמרתי לעצמו, וואו, התיאטרון הוא מדהים ונפלא, אבל הוא בר תוקף רק כשההצגה קיימת. הרגשתי צורך להשאיר את זה נוכח, ואז כתבתי ספר.

אבל זה לא המחזה עצמו. השתמשתי כמובן בסיפור ובשירים. יש פה שני מישורים של שפה, אחד זה שפה רגילה, יום-יומית, עכשווית, אבל האגדה כולה בחריזה ובשירה ולכן היה לי אפשרות גם לשחק בשני מישורים של שפה. קוני בספר אומרת "תגיד אבא, באיזה שפה הם מדברים שם?" והוא אומר לה "אגדינית".

 

ליאת רגב : ועוד היית בסין עכשיו, נכון?

 

נאוה סמל : כן. לפני כמה חודשים הייתי בסין, מאוד רציתי ללכת אגב, יש מגדל פעמונים שבו נמצא הפעמון של קונג-גה.

 

ליאת רגב : בבייג'ין?

 

נאוה סמל : בבייג'ין. אלא שהטמפרטורה היתה מינוס עשר, אז בקושי הגענו לחומה הסינית, בתמונות היחידות שלי אני נראית כמו דב הקוטב באלסקה. אז החמצתי ואני מקווה שבפעם הבאה אצליח. יש עוד נסיעה לסין מתוכננת, יוצא לי ספר השנה בסין.

 

ליאת רגב : בסין?

 

נאוה סמל : כן. לא תאמיני.

 

ליאת רגב : איזה יופי.

נאוה סמל : "לעוף מכאן" הישן שעוסק ביהדות תוניסיה בניצול שואה מתוניסיה, מתורגם לסינית.

 

ליאת רגב : וואו.

 

נאוה סמל : אז אני מאוד מקווה שאני אגיע שוב, והפעם אני אבוא לבקר גם את קונג-גה.

 

ליאת רגב : הצלחת לראות משהו בביקור הזה בסין, או שישבת במלון כל הזמן?

 

נאוה סמל : זאת היתה משלחת רשמית של סופרים והיו גם אורי אורלב ועמליה רוזנבלום ורוני סומק ודרור בורשטיין, קבוצה נהדרת ומלווים בדליה גראד ממשרד החוץ, כי זה היה במסגרת חילופי סופרים. ביקרנו במוזיאוני ספרות, ומפגשים עם סופרים, גם בבייג'ין וגם בשנחאי. אבל היינו כמובן בעיר האסורה ובחומה הסינית, שם הטמפרטורה באותו יום צנחה, למינוס אחת עשרה. המדריכה שלנו שסיירה איתנו, אמרה שהיא מעולם לא ראתה את החומה הסינית כל כך ריקה. היא אמרה "נורא מפחיד, יכולים לכבוש אותנו שוב הבוקר". אז חמישה ישראלים טיילו לבד...

 

ליאת רגב :  כשהגעת לשם, למרות שלא הצלחת לחוות את סין עד הסוף ובגלל המינוס עשר מעלות, את הצלחת להבין איך הם מייצרים סוג כזה של אגדות? איך הם מייצרים סוג כזה של מסרים? זה בעצם מסר שאומר לילדה את תקריבי הכל כדי להציל את אבא שלך, זה מסר שחבוי בתוך האגדה הסינית העתיקה הזאת.

 

נאוה סמל : כן.

 

ליאת רגב : ששם, ששם הקריאו אותה גם לילדים.

 

נאוה סמל : תראי בתוך החברה הסינית העוצמה של השושלת המשפחתית היא מאוד מאוד מאוד גדולה. היא עמוקה, אנחנו מגיעים לסין בדיוק על התפר שבו המדיניות של ילד אחד משתנית ועכשיו יש היתר גם לילד שני. נורא נורא עצוב לראות שכמעט אין ילדים ואין צעירים. לא ראיתי את זה. חיפשתי עגלה עם תינוק ברחוב, בייג'ין היא עיר עצומה, אני באמת, קשה לי לתאר את הגודל כי השתנקתי כשהבנתי באיזה עוצמות היא פועלת. אבל את מיד רואה שיש בעיה עם הדורות. אז העוצמה המשפחתית היא מאוד מאוד גדולה והערכים של נאמנות קיימים.

האגדה הזאת נכתבה כנראה, לפי כל המחקרים או החלה להיות מועברת במאה החמש עשרה מדור לדור. ובאמת גילמה את הערכים של התקופה: "תהיי נאמנה". אגב, יש לי על המדף גרסה קומוניסטית שלה. מדהים. ובגרסה של הקומוניזם, קונג-גה מקריבה את חייה למען האומה, למה? כי הפעמון צריך להזעיק את הלוחמים נגד האויב ולכן היא צריכה לקפוץ ליורה הרותחת כדי שהפעמון ידנדן.

 

ליאת רגב : הבנו.

 

נאוה סמל : ערכים מתחלפים. אני רציתי ערך אחר, קודם כל הספר הזה עוסק במוזיקה, איך אנחנו מפיקים צליל, ובהשאלה, אם אנחנו, וכמה אנחנו נותנים מדם לבנו כדי שהיצירה תקרה.

והדבר השני שרציתי זה, את יודעת, לדבר על חירות המחשבה והיצירה. אלה הדברים שקונג-גיה וקוני אומרות אחת לשנייה, מה זו חירות היצירה? חירות המחשבה? מה תפקידו של היוצר ואיך הוא לא יקבל שום עריצות?

 

ליאת רגב : ללא ספק.

 

נאוה סמל : זה, כן, את זה קוני הישראלית מלמדת את הסינית.

 

ליאת רגב : "ילדת הפעמון", חדש, חדש, חדש בדני ספרים הוצאה לאור, מאת נאוה סמל, יש לך גם ספר נוסף בספטמבר ואת כבר מוזמנת.

 

נאוה סמל : תודה רבה.

 

ליאת רגב : תודה רבה לך. תמיד כיף לארח אותך. תודה נאוה.

 

 

בברכה,