קטע

ברגע שהודיעו ברמקולים שאפשר לפתוח את החגורות, אבא התכופף והוציא משהו מתוך תיק המסמכים המתפקע שלו. זה היה מין עיגול-מתכת שהתנצנץ כמו מטבע בתאורה המלאכותית של המטוס.

"קחי, קוֹנִי. זה בשבילך."

"מה זה?"

"מתנה לדרך".

החזרתי לאבא את העיגול-מתכת. שום מתנות לא יפצו אותי על הנסיעה הזו. אבל אבא התעקש ותקע את העיגול-מתכת בתוך הידיים שלי.

"מה זה?" שאלתי שוב.

"גוֹנְג".

"מה זה גונג?"

"מין פעמון סיני".

החזרתי לו את המתנה המיותרת שלו, אבל באותו רגע היה נדמה לי שאני שומעת קולות עולים מהגונג.

 

דִּינְג דּוֹנְג, דִּינְג דּוֹנְג...

 

מה זה? מאיפה הקולות האלה מגיעים? אני בטח מדמיינת.

אבל הקולות הלכו והתחזקו.

לא יכול להיות, אמרתי לעצמי. זה בטח הרעש של מנועי הסילון.

 

הַקְשִׁיבִי, יַלְדָּה

זֶה קוֹל הָעוֹלָם...

 

לאיזו ילדה מתכוונים? אלי?

 

דִּינְג דּוֹנְג, דִּינְג דּוֹנְג

סִיפּוּר אַגָּדָה מִסְתַּתֵּר לוֹ בַּגוֹנְג...

 

כיסיתי את האוזניים בכפות הידיים, אפילו הידקתי על הראש את השמיכה שמחלקים במטוס, אבל הקולות המשיכו.

 

עָמוֹק מִתְיַפֵּחַ הֵד אַחֲרוֹן

לֵיל עֶרֶשׂ, נָדַם הַסְאוֹן

מְרַפְרֶפֶת לָהּ בֵּין מְצִיאוּת וְדִמְיוֹן

קוֹנְג-גֶה, יַלְדַּת פַּעֲמוֹן.

 

"את שומעת, קוֹנִי?"

שיקרתי ואמרתי לאבא שאני לא שומעת כלום.

אבל שמעתי הכול. כמו מקהלה. במיוחד את "קוֹנְג-גֶה יַלְדַּת פַּעֲמוֹן". איזה שם מוזר. אולי הגונג הזה היה פעם שלה. אולי אמא פגשה אותה בסין.

אבא אמר: "את שומעת, קוֹנִי. אני יודע שאת שומעת".

אבא קרב אלי את הגונג והציע שמחר, אחרי שננחת, נלך לבקר במקדש של הפעמון הגדול של בֵּיְיגִ'ינְג, עיר הבירה של סין.

"אמא סיפרה שיש אגדה על הפעמון הזה", הוא אמר.

שתקתי. כשמזכירים את אמא, אני תמיד שותקת.

אבל דווקא בגללה היד שלי פעלה מעצמה ונגעה בגוֹנְג. הסתכלתי בו, כמו שמסתכלים בראי, אבל לא את עצמי ראיתי. השתקפה בו דמות של ילדה אחרת. היה לה שיער שחור, ארוך, כמו של אמא, אבל אסוף בצמה ארוכה. העיניים המלוכסנות של הילדה הזרה הביטו ישר אלי, כאילו היא רואה אותי מבעד לגוֹנְג.

לרגע עברה בי צמרמורת.

הקולות המשיכו. הגונג באמת השמיע צלילים, ולמרות כל המאמצים שלי להיות חירשת, המלים חדרו אל תוכי.

 

בַּגוֹנְג הֶעָגוֹל מַמְלָכָה מְפוֹאֶרֶת

אַגָּדָה עַתִּיקָה שָׁם בִּפְנִים מִסְתַּתֶּרֶת

נַעֲרַת עִנְבָּלִים

וְאָבִיהָ - אָמָּן הַצְּלִילִים

הוּא בּוֹרֵא בִּשְׁבִילֵנוּ כֵּלִים.

בַּגוֹנְג הֶעָגוֹל יֵשׁ מַמְלֶכֶת קְסָמִים

שׁוֹלֵט בָּהּ קֵיסָר רַב פָּנִים

וְאִשְׁתּוֹ - קֵיסָרִית מְדָנִים

גַּם אֵלָה אֲדֻמָּה וּבוֹעֶרֶת

מַמְלֶכֶת פְּלָאוֹת כָּאן בַּגוֹנְג מִסְתַּתֶּרֶת.

© All rights reserved to NAVA SEMEL 2017