קטע

מאז נעלמו עקבותיו.
כל ההודעות על נעדרים מסתיימות בצירוף המזוקק הזה, ספק נואש, ספק משלים עם אירוע שהתחולל מחוץ לסדר המוכר.
כשחקן בחזרה, מדקלם סיימון טי. לנוקס את ההמשך הבלתי נמנע, "כאילו בלעה אותו האדמה," ועוטה על פניו את הארשת שכל נשותיו ראו בה כלי נשק יעיל, מפני שהסוותה באופן מושלם את כוונותיו.
האדמה בולעת רק מתים, משרבט לנוקס בפנקסו, ואילו האדם בולע את עצמו. בנחישות הוא תולש את הדף ומכדרר לסל הניירות. הוא חייב להבהיר לממונה שיש להעביר את התיק לחוקר אחר. אין לו שום כוונה להתיש את עצמו במרדף סרק אחרי איזה ישראלי שנעלם באמריקה.
לא בגילו. לא במעמדו.
בעוד הפנקס בידו, מסתנן אל מבטו תצלום הנעדר, ובאותו רפלקס הטבוע בו, אולי מלידתו ואולי בשל ניסיונו רב השנים בציד אדם, נחקק בו מייד דיוקנו של הישראלי. עיניו של הנעדר מצומצמות. ייתכן שהוא נרתע מפני המצלמה, אולי מהבזק האור הפתאומי של הפלש. שערו גזוז בקפידה, ועם זאת כמה קווצות חמקו מן המספריים או צימחו בטרם עת. סנטרו רבוע, נוקשה, לחייו משוקעות. הד דק של התרסה נידף ממנו.
גבר בן גילו, פחות או יותר, ובעמדה ייצוגית. שום תו מיוחד. הוא לא נראה ישראלי במיוחד, אם יש דבר כזה בכלל, מראה ישראלי. כשלנוקס מרחיק מעליו את התצלום, מתגלה עליו כתם שאינו מטשטש את כתב ידו של מפכ"ל משטרת מדינת ניו יורק. "דחוף! בקשה מיוחדת של מחלקת המדינה."
אילו ניתן היה לגרוס את פיסת הנייר שבידיו לרצועות דקות, ובכלל זה גם את הצירוף השחוק "מאז נעלמו עקבותיו"... חוסר-התוחלת שבחיפוש אחר אלה שהאדמה בלעה. לקרוביהם הם מורישים את אי-ודאות מותם.
הוא לא ישא על גבו את הנטל הזה. די לו בנעדרים תוצרת אמריקה. עכשיו גם הישראלים?
Fuck the Israelis
אני יושב במלון, קומה חמישים ושמונה, סוויטה מפוארת, שותה ג'ק דניאלס מהמיני-בר ובוהה בפריימים החולפים החלון. אישראל איננה ספינת רפאים שעולה על שרטון ילדותך, ג'ייק, אלא מקום עם קווי אורך ורוחב ונקודת ציון מדויקת במפה, שרק בחזיונות הלילה המשונים שלך הסתלף למימדים על-אנושיים.
גם המבקרים הכי מחמירים ייאלצו להודות: אישראל הוא סיפור הצלחה, התגלמות של שגשוג ושפע. מכאן רואים גם את שרשרת איי המשנה המלאכותיים שנוצרו כדי להתמודד עם ריבוי האוכלוסין. אפילו סבתא שלך אמרה שזה היה המקום המבוקש ביותר בכל תולדות ההגירה לאמריקה, ולא רק יהודים ביקשו רשות להתיישב בו מאז נוסד ב 1825.
איזה מזל שאישראל כבר הייתה קיימת כשעלו הנאצים לשלטון במאה הקודמת, כך שסבתא שלך יכלה לזכות מיד בתעודה רשמית של "נרדפת" ולהפליג באוניות ההצלה לאמריקה. תחשוב מה היה קורה אילו לא היה ליהודים אי מחסה מן המוכן. הרי גורלו של העם היהודי יכול היה להיות זהה לגורל הצוענים, והנכים, וחולי הנפש וההומוסקסואלים.
מה היה קורה לנו אילו...? זוועה לחשוב על זה.
זוכר מצוין מה אמרת לי. עידן הרדיפות הסתיים וליהודים לא נשקפת יותר שום סכנה. אי המחסה מילא את ייעודו והמשימה להצלת היהודים הושלמה. מנוחה ונחלה, זה הביטוי שבו השתמשת. ואילו המשך קיומה של מסגרת אתנית נפרדת באמריקה הוא איום בפני עצמו, מפני שדווקא הבידול מקבע את תחושת הנרדפות ומונע שיקום.
אין לי מושג באיזה בוידעם אתה שומר - אם אתה שומר - את מסמך "זכות השבות" שלך. היית יכול למכור אותו ולעשות הון.
תעשה לי טובה ותציץ לרגע בצילומים שאני שולח. הצלחתי להשיג שוט לא רע של הגדה המערבית, עם כל היאכטות שעוגנות במזחים הפרטיים.
בוקר חדש עולה על אישראל, ג'ייק. הווכחנות המפורסמת של בני העם שלך, עד שהצלחתם סוף סוף לבחור לאי היהודים באמריקה שם ראוי. מה היה רע בגרנד איילנד? וגם אררט היה שם חביב, אם לא לוקחים יותר מדי ברצינות את הקונוטציות התנ"כיות הרומנטיות. אבל אתם הייתם חייבים לשמר בפורמלין ההיסטוריה את היותכם מותג - המורדים הנצחיים ביהוואקאן-טאנקה. והכול בגלל איזה אב קדמון ששרה עם האל.
© All rights reserved to NAVA SEMEL 2017