הם אמרו לי בגאווה שהם השיגו בשבילי את החדר השקט ביותר. אבל גם שקט הוא מין רעש שיכול להחריש את האזניים. אתם מבינים? לא, אתם אולי לא מבינים בדיוק. ילד חי לו בתוך המולה שלא נפסקת אף פעם, אולי רק בשינה. הכל מסביבו קולות. אני זוכרת - לא שכחתי. אף אחד לא שוכח את עצמו ילד. גם אתם לא תשכחו. תספרו את זה להורים שלכם. הייתי רוצה שיהיה מין חוק כזה; חובה על כל אחד לזכור את עצמו ילד לפחות פעם ביום! אבל אני לא צריכה להתאמץ. כל מה שנשמר אצלי בזיכרון יש לו אפילו ריח. אני אולי מה שקוראים " אשה זקנה"- "זקנה!"... " זקנה קומי!"..."סליחה גיברת!" אני יכולה לראות בתוך העיניים שלהם איך הם רואים אותי. הם הראי…