פייבלינה

תמיד, מעט לפני הסוף, הוא מבקש לרקוד עם הכלה. זה קורה כאשר צלילי השיר האחרון מסתננים, ורק פייבל שמכיר היטב את הרפרטואר, יודע שהחגיגה מתקרבת אל קיצה. התזמורת נדחקת בקדמת הבמה והזמרת צוררת בכיסה את השטרות ואת שארית כרטיסי הביקור שחילקה כל הערב לאורחים, ובירכתים מנתק המתופף את הכלי מן החשמל, כורך את הכבל על אמת ידו. גם בשולחנות האחוריים, בגבול בריכת השחייה, רחש-בחש. המלצרים מפנים את הכלים, שופכים את שאריות התקרובת לתוך עביט גדול והזריז מביניהם מקפל את המפה המרובבת. אחד הקרובים גורר את ארגז המתנות אל תא המטען של מכונית השמחה, ואגב כך מנסה לנחש את התכולה. על הסף ניצבים המחותנים, לוחצים ידיהם של הממתינים לתורם בטור צייתני של פרידה, ומי שנטל פרחים מהסידורים המהודרים טומן בארנקים ובכיסים.
פייבל שואב לתוכו את עיני הכלה הנשואות אליו, בריכות צלולות שבתוכן שטים לאיטם דגי תום, וגם את אותו רטט דק בנחיריה, מהתרגשות ותשישות, ומפחד שעדיין אינה מודעת לו, אך הוא כבר קיים. גם רגליה רופסות, על כן מבלי שתתנגד יכול הוא להניע אותה, כאילו החליקו יחדיו על מצע קרח מלוטש. פעם היה זה טנגו. בור שכמותו. אפילו אינו יודע אם לריקוד היום יש שם.

אל תאהבי יותר מדי. השאירי בלב פינה סוררת. כשהוא מסובב אותך תני לו להרגיש שאת נענית ולפתע, ללא אזהרה, התירי את עצמך. צעדים אני נותן לך- מתנתי ליום הכלולות שלך. לא תמצאי אותה בארגז המתנות ואין לה פתק החלפה.

בחתונות הראשונות לא אמר פייבל דבר, מסתפק במבט הנוצר בתוכו את כל הצירופים שבדעתו למסור, מקוה שלא יפריע להם אותו מכשיר ארור, הטלפון הסלולרי, שגורם לבני אדם להרגיש נחוצים כל כך. בדרכם החוצה, הודיע לפתע פייבל לפאולינה שהוא עומד לבוא בדברים עם הכלה. היא קפאה באימה. חילופי מלים עלולים להסגירם מיד, ואולם פייבל התעקש שאין מה להפסיד. ממילא כל ריקוד הוא סיכון מחושב. פרוסת זמן חתוכה לשלוש דקות, והכל חייב להיות בהיר ותכליתי.

אסור לרקוד את כל הריקודים בבת אחת, שלא לכלותם. זו איננה תחרות. שימי לב - יחוד של קצב. את תלמדי, אני מבטיח. הצעדים ידועים. המונים רקדו לפניך וירקדו אחריך. יש מי שמתאמנים שוב ושוב, ואחרים מנבאים מן הצעד הראשון את הריקוד בשלמותו. ואולם את הקצב המסויים, זה שאי אפשר להגדיר, או לתת לו שם, אי אפשר ללמוד ולא ללמד.

מן השלט בכניסה פייבל משנן את שמות החתן והכלה וההורים, מאחל "מזל טוב" ו"תיבדלו לחיים ארוכים". אגב כך הוא מחליק ידו לכיס החליפה הטובה ביותר שלו, להניח דעתם של המארחים. צר לו שהמעטפה ריקה. מה לעשות שקיצבת הזיקנה לא מספיקה לכל כך הרבה חתונות.

מן המתחזים הישמרי. תנועותיהם מכניות, ניגפים ברגליים של עצמם. אומללים, חוששים שאם יזוזו יגזול מהם מישהו את המקום. מעת לעת הרשי לעצמך ריקוד מזדמן. גבר זר מתקרב. אומדן זהיר ובתוך כך נופלת ההחלטה. ואל תשכחי, אסור לאהוב יותר מדי.

זה בדיוק הזמן שבו פאולינה מתערבת. נדחקת בינו ובין הכלה, מנתקת את פייבל בעדינות וכל העת מצרפת חיוכה, שלא להפחיד את הכלה חלילה. הרגע הערירי ביותר. בכל החתונות - כבר חדלה למנות כמה - סימנה אותו על פניהן של הכלות; יפות וכעורות, גבוהות ונמוכות, כולן מאוחדות בבוהק הלבן. עוד מעט תשכך ההמולה והנערה הלבנה תוכל לחלוץ את נעליה הלוחצות, ואף כי נדמה לה שמעתה הבטיחה את עצמה מפני הבדידות, וחייה משתרעים לפניה כנוף אינסופי, חלק ומרהיב, פייבל מסמן בשבילה את רחבת הריקודים. הכלה מגששת אחרי מי שהיא מאמינה כי מעתה הוא בן-ברית בשבילה, אבל החתן טובע בחבריו ואת מבטו הנוסך תקווה מדומה אין ללכוד.
עד מתי? נאנחת פאולינה. נמאסו עליה החתונות. שלוש פעמים בשבוע ורק בימים הבלתי-זוגיים. ויש לפייבל רשימת אולמות מעודכנת, שלא יפקדו אותו מקום לעתים תכופות מדי. בעת האחרונה הם מרבים לנסוע לגני אירועים בקיבוצים ולבתי אריזה במושבות הותיקות, ואת החליפה הטובה והשמלה הארוכה נאלצו להשאיר בארון. בחתונה אחת צעדו רגלי עד לרפת המקומית ונעליהם המהודרות טבלו ברפש והושחתו לגמרי.
וכל הטרחה הזו במקום משחק קלפים במועדון הגימלאים. פייבל טרח הרבה כדי לשכנע את פאולינה להצטרף אליו. הוא זקוק לבת-זוג, אחרת תשתבש התוכנית. וממילא בקלפים הוא תמיד מפסיד. לא שמעת על פייבל, פאולינה? פעם היה אלוף הריקודים של דורוהוי, עיירה קטנה בצפון מולדובה, כמעט ונשכחה. אחרי הכל, גולדפאדן, מחזאי יידי מהולל הציג שם בכורה עולמית. שם, על במה מאולתרת, מוארת בעששיות נפט, לימד פייבל את עצמו לרקוד. שם התקיימו האירועים החגיגיים. כמובן החתונות.
קלפים זה משחק של אנשים שויתרו, מתרץ פייבל. לכי, לכי, פאולינה. הצעה יותר טובה כבר לא תקבלי. גברים נושרים כמו זבובים ואתן נשארות לבד - אלמנות עצובות. אלא שאין יותר היכן לרקוד, וגם הריקודים האמיתיים דעכו מן העולם. לא, לא, אין הכוונה לתנועות חסרות ההיגיון והסדר, שהצעירים מעקשים לכנותן "ריקוד".
פוקסטרוט, צ'רלסטון, הולה בולה, פסדובלה, ולס, צ'ה צ'ה צ'ה, סמבה, רומבה, בוסה-נובה, סלואו. וטנגו, ריקוד שהוא מזיגת תנועות מושלמת. כן, אפילו טוויסט.

הוא ידרוך על רגלייך כלה. תחילה יתנצל, ימציא תירוצים, לבסוף לא יטרח. יגלה צעדים חדשים ולא יטרח לשתף. אם צפוף מדי, את חייבת למשוך אותו לעבר השוליים, אבל ברוך, שלא יתמרד, שם תוכלי לחולל אותו כאוות נפשך. ואל תאהבי יותר מדי. את חייבת לזכור.

פעם הלכו פייבל ופאולינה בליל שבת למועדון רוק. פינגווין, וירוס, סטטוס, דד ליין, המוב, טי.אל.וי. התבלבלו בין השמות הלועזיים, מנסים לגלות משמעות. בעיתון היה כתוב "מוסיקה אלטרנטיבית, אייטיז ודאנס". דאנס. סוף סוף מילה שהבין. הצעד של אתמול הוא השיתוק של מחר, מקטרג פייבל ופאולינה אינה מתנצחת.
באו למועדון בעשר ונאלצו להמתין עד אחרי חצות. פאולינה התנמנמה על כתפו. אתה עושה צחוק מעצמך, עוד נגמור את הלילה בתא המעצר. מדי פעם פקחה עיניים, מתחננת להסתלק, ואולם פייבל היה עיקש מכדי להתפשר. הסלקטור חסם אותם בפתח. עופו, עופו מפה. זה לא בשבילכם. פייבל תחב לידו שטר של מאה. פאולינה כעסה. הנה בזבזו נתח הגון מקצבת ביטוח לאומי. אולי היה צריך לבחור לעצמו בת-זוג אחרת. הם טבעו ברעמים האלקטרוניים. כיצד רוקדים פה? הרי מרפק איננו אבר מחולל. אילו היה לפייבל אומץ היה מבקש מהדי ג'יי להקפיא את הסובבים. זה מה שיאמר לכלה. כף היד, אל תשכחי. הגששית הכי מעודנת. איבר יחיד שבכוחו להניע את הקסם.
פינגווין, וירוס, סטטוס, דד ליין, המוב. טי.אל.וי. התגוששות גופות. פייבל ופאולינה לא הבדילו בין זכר ונקבה. בליל של תנועות עיוורות, ואפילו בת-זוג הצעירים של היום אינם בוחרים. הוא צעק לפאולינה, ולמרות שמכשיר השמיעה פעל היא לא הצליחה לשמוע מילה. לאן נגיע ללא התנגשות עיניים, חיכוך ירך, או ברך רכה שנתקעת?
הצעירים הדפו אותם אל שולי הרחבה. מסנוור מריצודי אורות הלייזר לא ידע פייבל כיצד מתחילים ומתי לסיים. הוא כל כך התאמץ לפענח את צירופי הצלילים אך המקצב חמק.
אחרי הערב ההוא החלו פייבל ופאולינה ללכת לחתונות.

שיעור בגיאומטריית הריקוד: מעגלים הולכים ומצטמצמים, עד לתנועה שבולעת את עצמה. גם ליל כלולות הוא פאסה. שום מסתורין לא נשאר. צר לי עליכם, ילדים חדשים. לכאורה הכל ידוע ומחושב מראש. אבל מי ששולח זר פרחים לחיזור עף מכל המדרגות. בקשי רחמים על הפיסחים והחיגרים, כלה. השרירים עוד יכאבו. תאמיני לי, המאמץ להסתגל כל כך מפרך. תסתכלי עליהם. אם הם גונבים פרחים - עדיין יש תקווה. קליפת עורך תתכסה בלחלוחית דקה. סוף סוף תצאי מתוך הגוף שלך. את תצעקי, עוד, עוד, עוד.

הכלה מקשיבה. אם מתוך נימוס מזויף או שמא מגלה עניין אמיתי, שכן כל הערב נדרשה רק לברכות נמלצות והלצות מפוקפקות. אם אמנם השלימה עם מה שצפוי, הרי זו רק הפוגה זמנית, אולי בשל השעה המאוחרת, או הצורך הדחוף לאגור כוח. פייבל לא רואה בשתיקתה אות של חולשה. האמיתות שלו די חבוטות, פאולינה מודה, אבל מצד שני, לחזר הוא בהחלט יודע.
הכלות מייחסות לו תמיד זהות כלשהי. דוד, מכר רחוק, שכן, מצד המחותנים כמובן. מעניין כמה רשם בצ'ק. הכלה משבוע שעבר החמיאה לפייבל, אתה נראה צעיר לגילך, אמרה, ובו ברגע קטע הסלולרי את הדברים. הנערה הלבנה שלפה את הנייד מקפלי שמלתה והריקוד ניתק. בכל זאת היה פייבל מאושר, ואילו פאולינה בחרה לשתוק. למה לקלקל? הרי הכלה לא פירשה לאיזה גיל בדיוק היא מתכוונת.

הפומביות של הריקוד מפחידה את רוב בני האדם. הבשר המתנועע מלשין על המומים. עוד תרגישי אבודה. מוטב להמתין כפרח קיר, מפני שריקוד כפוי הוא יסורי חינם. מעטים מפסיקים באמצע ואומרים סליחה, טעיתי, בוא נתחיל מהתחלה. אני מקנא בך, כלה. מסך העשן של הנעורים מטשטש את העוצמה. נדמה לכם שתחיו לנצח. פעם יכולתי לרקוד במשך שעות רצופות. כולם מסביבי התמוטטו ורק אני המשכתי. בעצם, כשאני חושב על זה, מזלי שבחתונות היום אוכלים הרבה ורוקדים מעט.

אם הכלה שאלה פעמיים במהלך הערב "ניגשו אליכם?" בתמורה מסרה לה פאולינה את חיוכה החלקלק ביותר. החמיאו לסידורי הפרחים, לקייטרינג, ולא שכחו לקחת כרטיס ביקור מהזמרת. מעוגת הכלולות לא יטעמו, הם מתנצלים. לה יש בעיית סוכר ואצלו הכולסטרול קצת גבוה. והם כל כך שמחים שלא שכחו לשלוח להם הזמנה. חתונה מפוארת. שנים ידברו עליה. תרוו רק נחת מהילדים. החתן נראה בחור טוב והלוואי שהצ'קים יספיקו לריהוט של הבית.
מחתונה לחתונה פייבל משתכלל. חמות אחת אפילו ביקשה שיטלפנו, ולא רק בחגים. כמה חבל שאנחנו לא בקשר. נפגשים רק בחתונות והלוויות.

איש מאיתנו לא יכול לנחש את מידת ההתאמה. יש הטוענים שריקוד הוא פעולה משומשת, בדיוק כמו אושר או אהבה. פאולינה אומרת: פייבל, אתה חוטא ברומנטיקה, ואני אומר לה, זו ההוכחה לאבולוציה. הקוף קירטע, אדם רקד. סלחי לי כלה, מפני שאת המלים החדשות שלכם אני לא מבין. אתם הדור הראשון שלא רוקד באמת. אולי בגלל שאתם מתביישים בשמחה או בעצב.

בכל חתונה תוקף הפחד את פאולינה. אם ייתפסו חלילה תהיה בושה גדולה. מה יחשבו עליה הילדים ונכדים. יגידו "סבתא סנילית" וימליצו על אישפוז. נטפלת לשמחות של זרים, יכריז השופט, ואף על פי כן, בכל פעם שפייבל מזמין, פאולינה נענית. ביציאה היא מכבה את לחצן המצוקה. לרקוד אף פעם לא ידעה. יש לה שתי רגליים שמאליות. אלא שפייבל אומר שעוד לא מאוחר מדי.

אחת שתיים שלוש. אחת שתיים שלוש. אל תוותרי כלה. כל אוצר הריקודים האנושי עומד לרשותך. הדרך היחידה שאני מכיר לקצר את המרחק בין גבר לאשה. עדיין יש בעולם אנשים שרוקדים בזוגות. מחתרת של מבויישים, חשודים במזג רגשני מדי.
אילו היית כלתי, הייתי מאמץ אותך, צלע מול צלע, מתענג על הציפיה לנשימה העמוקה שאחרי. גם לי היתה כלה. לפני עשר שנים נפטרה מדום לב. בבוקר מצאתי אותה שרועה לידי ללא תנועה. מסיבת ריקודים לא היתה לנו. דווקא את שלי החמצתי. בו בלילה עלינו על אוניית מעפילים לארץ-ישראל. באירופה של ארבעים וחמש הכריזו שהריקוד מת.

הסיבוב האחרון של פייבל. לולאה מושלמת. אל תפחדי, הוא אומר לכלה. אם כדי להיוולד צריך אומץ, הרי שלהתחבר עם נפש אחרת נחוץ דם קר של מהמרים.
פאולינה שואפת לתוכה את ניחוח הפרחים, נמהל באדי כלור מבריכת השחיה. כעת אינה מסוגלת להבחין בין המים העמוקים למים הרדודים. את הזמנתו הראשונה של פייבל דחתה. אמרה שאין לה ניסיון. מלבד "הורה" ביום העצמאות ו"עוגה עוגה" עם הנכדים, והוא, כדי לשכנע, הדגים לה טוויסט. מסוגל היה לכופף את הגוף אחורנית ולגעת בעקבים.
אורחת אחת נשמטת לבריכה. מעדה, אולי קפצה. שני גברים מושים אותה מן המים בצעקות שמחרישות את מכשיר השמיעה של פאולינה, והאחרים מרננים על אבי הכלה שקימץ בזיקוקין די-נור. פאולינה מחבקת את עצמה. הצעדים חגים בראשה, רק האומץ חסר.

פייבלינה. ריקוד זוגות חדש שהמצאתי במיוחד בשבילך. לא רוצה לחולל מן העולם מבלי שיהיה ריקוד על שמנו: פייבל ופאולינה. פייבלינה איננו מופרך יותר מוירוס, דד ליין, או דורוהוי. אני סומך עלייך שתמסרי אותו הלאה. ריקוד שהוא לחצן מצוקה, אפשרות נדירה להתוודע זה לזו, למשש את מה שנמצא ברשותך לפרק זמן קצוב. את סף האלף השלישי אני פייבל, כבר לא אחצה, אבל לכם אני חושש. שלא תדדו לעבר העתיד משותקי גפיים ולב.

עוד רגע ייגמר הכל. לרקוד יחף זה העונג העילאי ביותר, לוחש פייבל לכלה. הנהרה שזורחת בפניו מפיחה בפאולינה כמיהה פתאומית להשתחל בין זרועותיו ולהחליף את הנערה הלבנה. פייבלינה. שם מושלם לריקוד. למרות שרגליה שמאליות אולי עוד תספיק ללמוד.
הכלה בוהה בפייבל, משייטת במים העמוקים או הרדודים של תקוותיה. פייבל מאמין שהיא משתפת פעולה. כעת הוא רוכן, מנסה לחלוץ בשבילה את הנעל הלוחצת.
זקן מלוכלך, תוריד ת'ידיים שלך ממני. צווחות הכלה מניסות את אחרון המלצרים.
האב מתגולל עליו, תולש את החליפה הטובה ביותר. פייבל לא מרפה, אבל הכלה כבר פרחה מאחיזתו. בינתיים קטעה הזמרת את השיר והנגנים ממהרים לארוז את הגיטרות והפסנתר החשמלי. מי אתה? צורח אבי הכלה. גועל נפש. מה שאנשים מרשים לעצמם. אוכלי חינם. צריך להעמיד בכניסה שומר עם אקדח ולדרוש תעודות זהות. והחתן שולף מכיס החליפה את הטלפון הסלולרי ומחייג למשטרה.

פייבלינה - ריקוד חתרני עם צעדים מסובכים. מה שאפשר לתקן ומה שכבר אבוד. החתן והכלה עוזבים את המקום. בלונים וסלילי נייר צבעוניים נדבקים על דפנות מכונית השמחה והחתן חובט בהם. רגליה של הכלה כפותות בנעליים הלוחצות ואף על פי כן אינה מעיזה לחלוץ. החתן צורח לעברם, לכו תרקדו בין המצבות.

פייבל מחפה בכפותיו על אוזניה של פאולינה, שלא יקלוט מכשיר השמיעה שלה את הדברים. אחר כך לופת את מותניה. הוא יאהב אותה. יותר מדי, פחות מדי. גם אם מידת ההתאמה לא ניתנת לניחוש הוא לא מוכן לוותר מראש.
ברחוב, בין המכוניות החונות, פייבל ופאולינה מתנועעים והמרחק ביניהם מתקצר.

מתוך הספר "לב סיפורי אהבה", הוצאת אביב, 1999
פורסם במקור ב"סופשבוע" של מעריב, נובמבר 1995.
סרט קצר על פי הסיפור, החוג לקולנוע אוניברסיטת תל-אביב, במאית מיכל פרי 2000

 

 

© All rights reserved to NAVA SEMEL 2017