משיח
בתיאטרון באר שבע

למרטין שרמן יש זיקה ליהדות, בגלל מוצאו, ובמיוחד לתקופות טראומטיות. כך זה היה ב"עקומים" וכך זה בתיאטרון באר שבע במחזהו "משיח" שביים רועי הורביץ. 17 שנה אחרי פוגרום חמלניצקי המתועב, שעולה (בכמה פרטים) מתוך זכרונות גיבורי ההצגה, לאור המצוקות שלא היו כדוגמתן, מתגלה שבתאי צבי כמשיח המיוחל.אך שבתאי צבי עצמו לא נראה בהצגה. ענינו של שרמן הוא בתופעה, במשיכה הגורפת של ההמונים אחרי דמות מהפנטת, הגורמת להם להתערטל מכל רכושם, להתמסר לרעיון ולהשתחרר ממצבם העגום.
לירית בלבן, רחל, יתומה מאב ומכוערת, נישאת בהשפעת דודתה(נורית כהן) בגלל המצוקה האיומה לזקן עשיר, אמנון מסקין הותיק. אך ליבה כרוך אחרי בנו, אסף שיינברגר המצודד ומלא הרגש.חנה רוט כאמה, ניצולת הפוגרומים של חמלניצקי, בחרה לאבד את יכולת הדיבור, אך הבעותיה ומשחקה ללא המילים - נוקבים יותר מכל. כש"המשיח" שבתאי צבי מגיע, מוכר הבעל את כל רכושו, את ביתו, עולה על הגג ומאמין שמשם יעוף לארץ ישראל. הוא מסיים את חייו. הבן, מחליט ללכת בעקבות צבי לטורקיה, ומצרף אליו את רחל ואמה.תוך כדי, הוא מתחיל לנהוג לפי הכללים החדשים של המשיח - "ברוך אתה ה' המתיר איסורים". והם מתחילים לאכול חזיר, לקיים יחסי מין, ולחשוב שהכל יהיה טוב.
מרטין שרמן מעביר ביקורת על האובססיה הגורמת לאנשים לאבד את שפיותם. כששבתאי צבי התאסלם בעקבות אולטימטום של השולטן הטורקי, נשבר שבר גדול בעם.רחל הטיחה בדבריה לאלוהים כי הוא לא קיים.אהובה התאבד, ותחושות היאוש שלה אז מאלוהים דומות למה שחשו רבים שעברו את השואה שלוש מאות שנה אחרי כן. וזה מוקד הדרמה, המתמקדת בסיפורים של האנשים הקטנים, ולא בסיפור ההיסטורי רחב היריעה. דווקא בשרטוט הצדדים האנושיים של גיבורי ההצגה מגיע שרמן לצופים, ויש לקוות שההצגה, שבימויו של הורביץ, המנוסה בנושאים שואתיים, מעמידה אותה כאחת ההצגות המרשימות ביותר בעונה זו - יש לקוות היא תרוץ בכל הארץ. שיראו אותה מה שיותר אנשים, וגם נוער, אך רק מהכיתות העליונות של התיכון. (בגלל קטעי הסקס שלא מתאימים לגילאים צעירים יותר).

הצגה המדהימה במשחק, בסיפור, בדרמה, בעיצוב(של נטע הקר), בתרגום היפה של נאוה סמל,בתלבושות של אנה כרושצ'ובה, ובמוסיקה של אבנר קנר.

מומלץ ביותר.