מה שמבשיל בתוכי
אינו יודע מנוחה.
בלילות הוא נע
בין קצה לקצה
סופג את רעלי ושמחותי.

יודע אותי מתוכי

אתה עובר דרכי
כמו הייתי נהר גדול
משייט על חלומותי הקטנים
אתה מפליג אותי לאיים
של ילדות נעלמה.
אתה יודע אותי מתוכי
חורש את אדמות הבור שלי.
אין סוד שלא גילית
ילד נושם בתוכי.

זיכרונות שלי בשורשי שערותיו

חלומות שלי באישוניו
מוזגת עצמי לתוכו
מבלי להרגיש
מבלי דעת.

זה לא גופי

זה לא גופי הגוף הזה
זה שלי היה דק וקטן
קפלים רכים ליד המותן
רגלים דקות, כפות קטנות,
אני רואה אותן
רחוקות ממני למטה
תשעה תמימים.

עוברי המסתורי

עוברי המסתורי
זה שאין לו שם
יוצא למסע הגדול
עכשיו יקשר אלי
במיתר דק וארוך
שאין בו חתך.
עד יום מותי
יהיה עוברי המסתורי
קשור אלי.

לידה

אבן נייר ומספרים
חבל הטבור נגזר
תינוקי נגזר ממני
לעולם שאין בו מחילה
מי ניצח במשחק
אבן נייר ומספרים
שלייתי נגזרת מתוכי
אני נתפרת כמו בגד
ששמים עליו טלאים
יש או אין אלוהים.

הנה כתף שלו יוצאת
אור מסנוור, נגוהות העולם
שדה ירוק וריח הדרים
הוא צועק, שופר של
תפילת נעילה.
קחי, הוא שלך.

מתי נכנסת לו הנשמה

מתי נכנסת לו הנשמה
ואני לא הרגשתי דבר.
הבזק של אור
קרע בבשר
ואני לא הרגשתי דבר.
פתאום הפך מכתם של עור
ציפורן וריס
לרטט נושם וחולם
ואני לא הרגשתי דבר.