מאמרים

חלב אב - מאמר להעיר ליום האשה הבינלאומי עיתון העיר

15 בספטמבר 2099

גבירתי הנשיאה, מכובדותי, נכבדי,
לכבוד ולעונג לי לשאת דברים הערב, כאורח הכבוד של מועצת "המלקטות" - מנהיגות התבל.
מאז שמוקדי הכוח עברו לידיכן והמושג "תבונה רגשית נשיית"הפך לערך עליון בתרבות המאה העשרים ואחת ולאמת המידה הקובעת את כישוריו והתאמתו של יצור אנושי לתפקיד ציבורי, עבר עולמנו תהפוכות לבלי הכר. שום טלטלה בתולדות הציביליזציה לא תשווה לה. סבי, בן המאה חמישים ושש, עדיין זוכר במעומעם עידן שונה בתכלית שבו תוייגו הנשים כ"מין החלש", אותם ימים אפלים שבהם המנהג הברברי של מילת נשים עדיין רווח בארצות מסויימות, רצח נשים בשם כבוד המשפחה התקבל בהבנה בחברות אחדות, והאומה האמריקאית נקרעה לשני מחנות בסוגיית הפלות. אדם שיגיע אלינו ברחפת זמן מן העבר, יחשוב בצדק, שנקלע לכוכב אחר.
אני חניך אקדמיית "אמזון" לטיפוח מצויינות רגשית ודמויות נשים דגולות היו לי למופת. על קיר חדר האוכל באקדמיה תלויות תמונותיהן של אלינור מאקוויטניה - המלכה הראשונה שתבעה גירושין בטענה שבעלה לא ממלא את חובתו המינית ואינו מספק את עונתה (יש הסבורים שהיה לה עורך דין יהודי), אַרטֶמִיסִיה גֶ'נטִילֶסקִי - אמנית הרנסנס שהגישה תביעה בבית המשפט כנגד הצייר שאנס אותה, וכמובן האפיפיורית יוהנה שנסקלה למוות בעת שכרעה ללדת ברחובות רומא והוחזרה אחר כבוד לרשימת אבות הכנסייה.
וכמובן, מעל למיטתי היה תלוי הפוסטר המפורסם של "בנות הגֶרִילָה" - קבוצת אמניות אנונימיות שפעלו בניו-יורק בשנות השמונים של המאה הקודמת והסתירו את זהותן מאחורי מסכות של גורילות. בדי עמל, הצלחתי להשיג את המקור שהתנוסס בשעתו על גבי האוטובוסים - אותו כלי תעבורה שקדם לרחפות הציבוריות: "האם על נשים להיות עירומות כדי לזכות ולהיכנס בשערי מוזיאון המטרופוליטן?" לנגד עיני עומדת דמות המתרחצת המעורטלת,
כשהיא עוטה כמובן מסכת גורילה.
דווקא בשל תרומתי הצנועה למהפכה כמייסד תנועת "חלב אָב", הנני מבקש לשמש כאן מתריע בשער. מקומנו כנשאי מטען גנטי איקס בעידן "המלקטות" הנוכחי צומצם למימדיו הראויים, אך דווקא בעת שידיכן הנשים, אוחזות במוסרות, מבעבעת לה מתחת לפני השטח אפליית גברים, בטענה שאינם מפותחים רגשית ושגם עשרות שנים של אבולוציה חברתית אין בהן כדי לבטל לחלוטין את מוגבלותם המולדת - לכך יידרש זמן ממושך פי כמה. אני נתקל לאחרונה בעמיתות המבטאות השקפה כי דחפי הציד ויצר האלימות טבועים עמוק ביצור הזכרי, וגם אם הצלחנו להקהותם במידת מה, עדיין שרידיהם קיימים, בדומה לעצם הזנב המיותרת שבגופנו.
כמה מבני מיני ניסו להדביר את הגן השלילי ולבטלו כליל בהתערבות כירורגית, אך התוצאה הייתה יצור שלא פלט יותר זרע בעת המעשה המיני, שכן הצורך להפיץ את עצמו ולהתרבות דוכא לחלוטין.
כמעט ועמדנו בסכנת הכחדה של המין האנושי...
אינני נמנה על בני מיני הדוגלים בהפיכת נגד ובהשבת הבכורה השלטונית בכוח, ובוודאי שאינני תומך באותם תאי מחתרת השורפים את מגיני הביצים שלהם מול בנייני הממשל ומטיפים לדת "מיהו נזר הבריאה", ועם זאת החלטת המועצה העליונה של המלקטות מהיום יוצרת בי אי- נחת, ואני פונה אליכן מכובדותי, לשקול אותה מחדש. המרת המושגים הלשוניים המקובלים "זכר" ו"נקבה" (שנכתבו כך במקור בספר בראשית) ב"נוֹקֵב" ו"זְכִירָה", ושיכתוב כל ספרי הלימוד בהתאם, היא מסוכנת. אף כי ההיפוך הלשוני תואם את מצב הדברים הנוכחי והשאיפה לכונן סדר מושגי חדש יש בה מן הצדק, אני סבור שההחלטה האומללה הזו, תיצור עלבון וזעם מיותרים ותמריץ את יצר התוקפנות ודחפי הציד אצל היצור הגברי. חלילה עוד עלול להיווצר קרע בינינו.
וכי עלי להזכיר שבסין עדיין מתקיים המנהג המגונה שבו מתפטרים מזכרים עודפים והחוק מתיר לכל יחידה הורית לשמור לעצמה יצור זכרי אחד בלבד? "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון" - האם נעצום עין נוכח גזירת פרעה שהתגלגלה לעולמנו הנאור?
את תנועת "חלב אָב" ייסדתי לפני שנים, בראשית עידן "המלקטות". מנת חלקי היו ביזוי והשפלה שספגתי לא רק מבני מיני, אלא גם מנשים שראו בי פולש מגדרי. כינויי הגנאי שדבקו בי ובשכמותי "דָד מזוייף" ו"עָטִינוֹן" עדיין רודפים אותנו.
גברים מיניקים, מגדלי שדיים לתפארת, היה אז מעשה חריג, שלא לומר חתרני. נתפסתי כאדם תמהוני הראוי לנידוי, ואולם במרוצת הזמן התרחב המעגל ורבים הצטרפו לתנועה שלנו המבקשת להתנסות במו בשרה, לפחות במחצית החווייה הנשית שהטבע בקמצנותו שלל מאיתנו.
ההריון והלידה הם עדיין מעבר להישג הגוף הזכרי, וכל הנסיונות להפרות אותי ולגרום לי להרות, עלו בתוהו, אך לפחות שפר מזלנו והצלחנו לחולל תמורה במבנה הביולוגי וההורמונלי ולאפשר לבלוטות להפיק מתוכנו חלב אב. ההנקה הינה חווייה אנושית כה עצומה, דלות המלים מכדי לתארה. יצור חי זעיר יונק משדי, קרוב לחיקי וללבי, נשימת אפו נמהלת בזו שלי...
עד יום מותי אזכור את הרטט שחלף בי כאשר שפתיה של וולדתי הבכורה נצמדו לפטמותי ומצצו ממני את נוזל החיים. ועוד אוסיף כי אין כמעשה האהבה של גבר מיניק. השדיים -בנוסף להיותם איבר מלבה תשוקה, הם גם מקור של חסד וחמלה.
זכיתי להאריך ימים כדי להתענג על החיזיון של גברים החולצים שד ברחובותינו, במרחבי הריאות הירוקות שלנו, מתחת לאדמה, בעמקי הים ובגבהי האטמוספירה. אנחנו אפילו משמשים "מֵינֵק" לוולדות של ידידים שחלב האב שלהם דליל ואינו מספק.
נשיר כולנו ביחד את ההמנון שלנו - שירם העתיק של הביטלס: "ליידי מדונה, תינוק על חזך, תוהה כיצד הצלחת להאכיל את כולם".
אותו סב ישיש שנישל אותי בשעתו מן הירושה והאשים אותי בבגידה בבני מיני, בירך אותי אמש, ערב הכינוס העולמי, בברכה היהודית הנפלאה "ברוך שעשני אשה".
כאן בעריסה ישן לו נכדי היחיד, חובק את מסכת הגורילה שעוברת אצלנו מדור לדור, והוא שימשיך את המסורת ויניק את צאצאיו בתורו - נקבות וזכרים כאחד.
נחסה כולנו בחיקה של אלוהימָה!

נאומו של ייה למס, מייסד תנועת "חלב אָב", 15 בספטמבר 2099

פורסם בעיתון "העיר" 2007

 

© All rights reserved to NAVA SEMEL 2017