רכבת הצלה
על המחזה
בשנת 1938 ועד פרוץ מלחמת העולם השניה נשלחו כעשרת אלפים ילדים, מרביתם יהודים, מגרמניה לאנגליה, על ידי הוריהם. רכבות הצלה אלה כונו "קינדרטרנספורט".
אווה בת התשע מגיעה למנצ'סטר. לאחר פרוץ המלחמה נכשלים מאמצי הוריה להימלט מגרמניה והקשר עימם נותק. אווה משנה את שמה לאוולין, נקלטת בחיק אמה המאמצת באנגליה ומתכחשת למקורותיה. לאחר שנים רבות, כאשר בתה פיית' מגלה צרור מכתבים ותמונות ישנות בעליית הגג, מתעמתת אווה עם העבר שהסתירה ונדרשת לחשוף את האמת על עצמה.
המחזה הוצג לראשונה בשנת 1993 על ידי תיאטרון סוהו בלונדון. בשנת 1996 הועלה בלונדון בשנית. כן הוצג במנהטן תיאטר קלאב בניו יורק, בוושינגטון, לוס אנג'לס, פילדלפיה, סן פרנציסקו, סן דייגו, שוודיה, גרמניה, קנדה ויפן.
המחזה זכה בפרס "וֶרִיטִי בֶּרְגֵייט" בשנת 1992 ובפרס "מַייאֶר וִיטְווֹרְט'" בשנת 1993.
מן הביקורת
"דיאן סמואלס כתבה מחזה מצויין על כאב ועל סערת הרגשות ביחסי אימהות ובנות."
הגארדיאן, לונדון.
"תרומה חשובה לספרות השואה... הצגה שיש בה צלילות רגשית והזדהות רבת עוצמה."
הניו יורקר.
רקע היסטורי
עליית הנאצים לשלטון בשנות השלושים הביאה לשיא חדש את האנטישמיות באירופה. באפריל 1933 שללו חוקי נירנברג מהיהודים את כל זכויותיהם האזרחיות. כל מערכת יחסים בין בעלי דם יהודי ובין הגזע הארי, לרבות נישואין, נאסרה על פי החוק. דרכוניהם של יהודים סומנו באות J והם סולקו מן החיים הציבוריים. רכושם הוחרם והם הוכנסו לגיטאות.
רצח דיפלומט גרמני בידי צעיר יהודי בפאריס בנובמבר 1938 , סיפק לנאצים את התואנה להתקפה רצחנית על היהודים ב"ליל הבדולח". אלפי בתי עסק, בתי כנסת ומוסדות יהודיים הועלו באש ויהודים רבים נרצחו או נשלחו למחנות ריכוז.
האירועים הנוראים זעזעו את יהודי גרמניה והרצון להגר נעשה דחוף מתמיד, ואולם אפשרויות ההגירה היו מוגבלות. הורים רבים ביקשו להציל לפחות את ילדיהם ולהוציאם אל מחוץ לגבולות המשטר הנאצי, עד יעבור זעם.
שבוע לאחר "ליל הבדולח" נפגשה בלונדון משלחת מטעם "המועצה למען יהדות גרמניה" עם ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין, וביקשה כי בריטניה תפתח את שעריה בפני ילדים יהודים ממרכז אירופה. גם "התנועה למען הטיפול בילדים מגרמניה" נוסדה כתגובה ל"ליל הבדולח", ולצידה פעלו גם ארגון "בני ברית" "ועדת מגבית הנשים" שעבדה עם "עליית הנוער" בבריטניה, ו"מועצת החירום של הרב הראשי" בראשותו של הרב שלמה שונפלד.
בעקבות החלטת הקבינט הבריטי וכתוצאה מלחץ ציבורי, הוסכם להתיר את כניסתם של הילדים לבריטניה במעמד של "מהגרים במעבר", וזאת בתנאי שארגוני סעד יהיו אחראים לאחזקתם הכלכלית. גורלם של הילדים עורר גל אהדה בבריטניה והפניות לקלוט את הילדים הגיעו מכל שכבות הציבור. במרץ 1939 התמזגו "הועדה לעזרה לילדים" ו"התנועה לעזרה לילדים מגרמניה" והקימו את "התנועה לילדים פליטים" שבראשה עמד הלורד גורֶל.
תחת חסותם של ארגוני הסיוע היהודיים והנוצריים הועברו לבריטניה במשך תשעת החודשים שקדמו לפרוץ המלחמה, למעלה מעשרת אלפים ילדים מגיל שלושה חודשים ועד שבע-עשרה. בבואם, שוכנו במחנות מעבר ובמתקנים ארעיים ואחר כך הועברו למשפחות אומנות או למעונות מיוחדים. "התנועה לילדים פליטים" גם פיקחה על חינוכם הכללי והדתי של הילדים ודאגה להכשרתם המקצועית.
קבוצת הילדים האחרונה הגיעה דרך הולנד ב 1 בספטמבר 1939 - פרוץ מלחמת העולם השניה.
כאלף מילדי ה"קינדרטרנספורט" עלו לאחר המלחמה לישראל, רבים מהם במסגרת "עליית הנוער".
קטעי עדויות
אמא הבטיחה לי הרפתקה גדולה. אני עומדת לנסוע לאנגליה. אמא אמרה שהמלכה תחכה לי שם עם זר פרחים..... הייתי בת עשר. לא ידעתי להתפלל. לא הבנתי למה אני צריכה להתפלל. אכלתי את הכריכים שלי ושאלתי את עצמי מה קרה למלכה.
סיגי פיית', אנגליה
בתשעה בנובמבר 1938 בא הקץ על ילדותי והעולם שלי התפורר.... אני זוכר את אבי מגיע יום אחד ומבקש ממני אטלס. הוא שמע שסן דומינגו מנפיקה ויזות ורצה לדעת איפה היא נמצאת במפה. לאחר המלחמה מצאתי את סידור התפילה של אבא ובין הדפים גיליתי כרטיסים לנסיעה באוניה שקנה לכל המשפחה. היינו אמורים להפליג לסן דומינגו....
ג'והן נחמן, לונדון, אנגליה
פרידה: הורינו ידעו שלא יראו אותנו יותר לעולם. אנחנו הילדים חשבנו רק שלא נראה את המשפחות לתקופה ארוכה. לעולם לא אשכח את המראות קורעי הלב, נאחזים זה בזה בפעם האחרונה... קשה לבטא במלים. מי שלא עבר זאת, לעולם לא יבין.
גורג' בנדורי, ראשון לציון
רק כאשר בגרתי הבנתי שהמחשבה לשלוח אותי שברה את ליבה של אמא. אבל היא הכינה אותי למסע הזה, כאל חווייה של הנאה.
גינתר אברמסון, אוטאווה, קנדה
הגענו לתחנת הרכבת בליברפול סטריט. שם הייתי אחד הילדים האחרונים שנאספו. האנשים שהיו אמורים לבוא ולקחת אותי פשוט איחרו. במשך ארבע השנים הבאות גרתי איתם. הם הצילו את חיי, אבל הם היו שונים לחלוטין מהורי. לא היתה בהם שום חמימות.
לוריין אלארד, לונדון, אנגליה
הרכבת עזבה את וינה לפנות ערב. אבא העלה את המזוודה שלי למדף העליון ונאלץ לעזוב את הקרון. כל הילדים הצטופפו ליד החלונות... את חוסר האונים והיאוש של הורינו לא קלטנו כלל... רבים מהילדים היו מבולבלים, ולא הבינו מדוע הם עוזבים את בתיהם ואת הוריהם... לא הבנו כלל למה ההורים שלנו שעומדים על הרציף בוכים כל כך... הם בכו בדממה.
גרטה אמברוזק, ניו יורק, ארצות הברית
אמא הבטיחה שהפרידה שלנו תהיה זמנית ושהיא תגיע אחרי 'בקרוב'. ניסיתי מאד להאמין לה. על מרבית ההורים, בדיוק כמו על אמי, נגזר שלא לראות את ילדיהם לעולם. איזה אומץ על-אנושי נדרש מההורים האלה שהצילו את ילדיהם בכך ששלחו אותם. ואת זה עשו בידיעה שמדובר בפרידה לעולמים.
שולמית אמיר, ירושלים
אני יודעת שהמשפחה המאמצת שלי ניסתה לתת לי הרגשה של בית, אבל למרות גילויי החמימות והנדיבות שלהם, לא הייתי מסוגלת להיענות להם. הרגשתי בודדה מאד ושונה מאד. הסתגרתי בתוך עצמי, לא הוצאתי מילה. כמעט ולא עשיתי כלום.
סטלה בל, מלבורן, אוסטרליה
30 ביוני 1939
אני נמצאת באנגליה, בפלמות' קורנוול, בביתם של אדון וגברת רובינס. הבית גדול ויפה והנסיעה היתה נעימה, אבל משהו נסע איתי, משהו שלא רציתי שייסע ועכשיו הוא המלווה הקבוע שלי. הגעגועים הביתה... יש לנו מורה פרטית. היא מלמדת אותנו אנגלית ועוד דברים. היא אמרה למר רובינס שאני לא מתאמצת מספיק בלימודים. אני באמת משתדלת, אבל הכל כאן כל כך זר. אני מרגישה שעקרו אותי מהקן החם שלי, וזה כואב לי נורא. אבל אסור לאף אחד לדעת את זה, חוץ ממך יומני היקר.
קטע מיומנה של אינגה ג'וזף, נכתב בהיותה בת שתים-עשרה. כיום היא חיה בשפילד, אנגליה.
14 ביוני 1939
גברת מילר היקרה, את גורמת לי לאושר עצום במכתבייך, כשאת מספרת לי בפרוטרוט על ילדִי. נזכור אותך תמיד בהכרת תודה, למרות הסבל שלנו מכך שבננו כה רחוק מאיתנו. אבל אנו מאושרים שהיה לו מזל להגיע דווקא אלייך. אנו מודים לך אלפי תודות, גברת מילר היקרה.
צ'רלס ולנקה ברמן - מתוך מכתב ששלחו לאשה שלקחה את בנם טום תחת חסותה. פרופ' טום ברמן, מומחה עולמי לחקר ימים ואגמים, מתגורר בקיבוץ עמיעד.
השכנה האנגליה שלנו היתה משוכנעת שילד חייב לשתות לפחות כוס חלב ליום. המחיר היה אז חצי פני. מהמשפחה המאמצת שלי לא קיבלתי חלב, ולכן ביקשה השכנה הנחמדה שאבוא לביתה. מדי בוקר נתנה לי מטבע של פני ותפוח. כשאמרתי לה שהחלב עולה רק חצי פני, היא אמרה 'לכי וקני לך בעודף גלידה וממתקים'. ישנם קדושים שמופיעים בעולם בצורות המוזרות ביותר, אפילו בדמות עקרת בית אלמונית.
אינגֶה סדן, ירושלים
כל העדויות מתוך הספר:
"הגעתי לבד - סיפוריהם של ילדי הקינדרטרנספורט", בעריכת ברתה לוורטון ושמואל לוונסון, בריטניה, 1990.
בשמונה בבוקר בדיוק אנחנו חייבים לקום. בשמונה ושלושים אנחנו אוכלים ארוחת בוקר אנגלית טובה, שאנחנו נהנים ממנה. קודם לא אכלנו דייסה. עכשיו אנחנו אוהבים דייסה.
כשאנחנו גומרים לאכול, אנחנו מקבלים את המכתבים והגלויות ששלחו לנו ההורים שלנו, ואז אנחנו מאד מאושרים. אחרי שתייה התה אנחנו יכולים ללכת לים, וזה נהדר. שם אנחנו משחקים משחקים אנגליים, או כדורגל.
אני ישן עם עוד שני בנים בבית קטן ונחמד. אנשים מאוד טובים אלינו. עוד מעט אני אלך לבית-הספר ואז אני אוכל לדבר אנגלית יותר טוב, ואחר כך אני רוצה להיות טבח. אנחנו מאוד שמחים להיות באנגליה.
קולו של ילד - מתוך שידור רדיו של ה"בי.בי.סי." 1938.
1939 היתה שנה עגומה בתולדות אירופה. קיימים מעט מאד סיפורים טובים על סיוע בינלאומי בתקופה ההיא. יש רק יוצא מן הכלל אחד - סיפור ההצלה של ילדי ה"קינדרטרנספורט".
הארכיבישוף מקנטרברי
דיאן סמואלס - קורות חיים
ילידת ליברפול. למדה היסטוריה באוניברסיטת קיימברידג' והתמחתה בהוראת דרמה. לימדה תיאטרון בבתי ספר שונים בלונדון וכיום היא מתרכזת בכתיבת מחזות למבוגרים ולנוער.
בין מחזותיה למבוגרים: "גברת גורסקי" (תיאטרון בירמינגהם), "דוקטור Y" (תיאטרון Bubble בלונדון), "מאטה הארי" (להקת Shared Experience) ו"היזהרו ממר חסידה" שהוצג בפסטיבל אדינבורו. המחזה "קינדרטרנספורט" זכה להצלחה בינלאומית והוצג בארצות הברית ובאירופה.
בין מחזותיה לנוער: "מאה מיליון צעדים", "איך לנצח ענק","מלח הארץ" ו"גן המפלצות".
סמואלס כתבה גם תסכיתי רדיו רבים ל"בי.בי.סי", ביניהם עיבודים של מחזותיה לתיאטרון וכן את "חזיר", "מה קרה לג'נט וג'יין" ו"המפלצת של פרנקי".
זכויות המחזה "קינדרטרנספורט" נרכשו לקולנוע. הסרט נמצא כעת בהכנה.
ארגון האיחוד מחדש של ילדי ה"קינדרטרנספורט" ROK נוסד בשנת 1989 על ידי ברטה לוורטון מבריטניה. ההתחלה היתה צנועה. לוורטון ביקשה ליצור קשר עם ילדים שהיגיעו יחד איתה באותה קבוצה. מודעות שפורסמו בעיתונות הבריטית, בארצות הברית וב"ג'רוזלם פוסט" בישראל, הניבו מבול מפתיע של פניות.
המפגש הראשון של ילדי ה"קינדרטרנספורט" נערך בלונדון באותה שנה, וציין חמישים שנה למפעל ההצלה. כאלף איש הגיעו לכנס בו נכחו שרים וחברי פרלמנט בריטיים. בעקבות הכנס תרם הארגון מיטות לבית החולים לילדים בלונדון, כמחווה של תודה לבריטניה ולעם הבריטי.
הסניף הישראלי של הארגון נוסד במקביל על ידי אינגה סדן, אחותה של ברטה לוורטון שמתגוררת בירושלים. הכנס הראשון בישראל התקיים אף הוא בשנת 1986 בקיבוץ לביא, שם חיים כמה עשרות של ילדי "קינדרטרנספורט".
במימון הארגון ניטע ליד ירושלים יער ה"קינדרטרנספורט", לציון יובל החמישים למפעל ההצלה.
עלון הארגון מופץ ברחבי העולם מדי חודשיים. ילדי "קינדרטרנספורט" רבים עדיין ממשיכים לחפש אחרי בני משפחה ששרדו, ומבקשים ליצור קשר עם חבריהם לרכבות ההצלה.
לרכישת הספרים כקובץ דיגיטלי