"...קניתי את הספר של נאוה וקראתי אותו. כשהגעתי לפרק השירים על הילדה בבור ידעתי שאכתוב להם מוסיקה אך כשהגעתי לפרק האחרון, החלטתי שאכתוב אופרה, דבר שמעולם לא עשיתי. צלצלתי לנאוה ובאתי אליה. היא הביטה בי במבט מלא רחמים והסבירה לי שאין מצב שניתן להפוך את הספר הזה לנרטיב בימתי דרמטי, אני התעקשתי, היא נעתרה, והשאר הוא היסטוריה. נאוה היתה אחותי ליצירה. פרץ היצירה שנבע ממילותיה וההשראה ששיריה וכתביה הביאו לי הולידו שש יצירות. אצלי יש חלק עצום שהוא נאוה. חלק משמעותי, קריטי בקיום שלי כיוצרת, כאדם".