The Poetics of Woman's Survival: Nava Semel's And the Rat Laughed
Shai Rudin[1]
Nava Semel's novel And the Rat Laughed focuses on the survival story of a five year old girl who was hidden during World War II in a dark pit under the house of Polish peasants who did it for money. הרומן נבנה מתוך שימוש בפואטיקות משולבות, אשר הצלבתן מאפשרת עמידה על סיפור הישרדותה של הילדה, שבמשך שהותה בבור, נאנסה שוב ושוב על-ידי בנם של האיכרים שהעניקו לה מחסה.The novel is constructed by using integrated poetics, crossing each other, unfolding the girl's survival story as a puzzle, thus enabling the reader to discover a rich and complex geology of layers. Further more, reading the novel through radical feminist eye enrich the public discourse on issues such as rape and sexual abuse.
Radical feminism is precisely that - it delves into the roots of female suppression. Unlike liberal feminism, radical feminism does not aspire to equality, but to the present and preserve the female difference, and depict the means of subjection that stop women constituting a real force. Radical feminism deals with the functioning of these means: abuse of women, violence against women, rape of women, pornography, prostitution, control of decisions about the female body (prohibition of abortion, forced heterosexuality), and the spatial exclusion of women. A radical feminist reading, then, refers to the way the particular female experience is characterized, as distinct from the male and not judged according to it. Examples of unique female experiences are pregnancy, childbirth, miscarriage/abortion, and also sexual violence at the hands of men, whereby institutional male dominance is carried into the private chambers within, between men and women. Sexual violence may be activated against the male sex too, but evidence of this is slight, and manifestations this (or intimate) violence, such as rape and sexual harassment, are still related to women[2].
Such a reading also traces the oppressive foci that perpetuate women's marginality and reification, for example, traditional heterosexual coupledom that imposes on women a life of wives inferior to their husbands and bound to family care. A further example is different social arrangements, such as the legal system, founded on laws made by and for men and not referring to the female perspective; likewise the economic system, which ensures the retention of economic resources in the male niche and dictates in this light female requirements and a range of women's acts of survival to gain access to economic resources[3].
While hiding in the pit, the little girl in the novel, was raped repeatedly by the son of farmers who "gave her refuge"[4]. הרומן נפתח בשאלה "איך לספר את הסיפור" (עמ' 17), שכן סיטואציית הסיפר מאלצת את הסבתא למסור עדות לנכדתה, לצורך פרויקט שהנכדה מכינה לבית ספרה.The novel begins with the question "How to tell the story?", since the child that became a grandmother in Tel Aviv is now demanded by her granddaughter to share her life-story, for a school project. The grandmother is torn between two inner conflictingכוחות מנוגדים פועלים בתוך האשה המעידה: הרצון לספר את הסיפור ולהנציחו מול הרצון להגן על נכדתה, הרצון להיעגן במושגים הלקוחים מעולם הסיפורת כגון "התחלה" ו"סוף", "גיבור", "רצף סיפורי" מול חוסר יכולת להתוות נרטיב קוהרנטי וליניארי.he forces. On one hand, her desire to tell the story in order to perpetuate it is strong. Yet, the need to protect her granddaughter from the ugly and painful details that might scar her young soul. But there are more difficulties: Grandmother wants to tell the story by using terms out of fiction, such as "Start" and "End", "Hero", "Sequence", while facing her inability to formulate a coherent linear narrative.
תוך כדי מעשה הסיפור מבינה "האשה הזקנה" חסרת השם ברומן, ש"הסיפור שלה הוא מעשה גדמים" (עמ' 35).The protagonist who has no name in the novel (which makes her an "everywoman" character) realizes that her story is but a "stumps-tail". הסיבה לקושי לספר נעוצה הן בעובדה ששחזורן של חוויות שנחוו בגיל חמש כאשר עדיין לו היתה לה שפה ממשית לתאר את התנסויותיה הינו בלתי אפשרי בכלים סיפוריים המאפשרים הבנייתה של עדות סדורה והן לאור התוכן המסופר הכולל אונס אכזרי חוזר ונשנה של ילדה חסרת ישע. מתוך שברי משפטים בונה הקורא את סיפור ההתעללות המחרידה מתוך תודעתה של הסבתא:The reason lies in both difficulties - telling put loud experiences that happened at the age of five when she lacked articulated language skills. That makes it impossible for her to use a conventional linear plot. The other difficulty in revealing her repeatedly brutal rape as a helpless child, is the fact that she had never dared even mentioning it to herself thought the years. Fragmented sentences and broken narratives are all she can use and these are a challenge to the reader so he can recreate a coherent story, including the horrific sexual abuse, as appearing in the grandmother's consciousness.
The footsteps of the farmer's son.
At five she could count already. Up to ten, and one more. Coming down, closer, his legs heavy, the wooden ladder creaking. The ninth rung is shaky. Ave Maria, Holy Mother, make him stumble and crash. But the farmer's son knows about the weak rung, and he treads carefully. She counts till she runs out of numbers.
She doesn't know exactly how old he was. To her he was a man. How could she tell? A breed of giants, mean, deceitful, treacherous.
She never wanted to grow up.
(And the Rat Laughed, Hybrid Publishers, Australia 2008. Traslated by Miriam Schlesinger. Pp. 25-26).
צעדיו של בן האיכר מובחנים מן הקולות האחרים אותם למדה הילדה לזהות.TheThe footsteps of the farmer's son distinct from other sounds that the girl learned to identify. In order to avoid mentioning את הזוועה שחווה הילדה היא נמנעת מלתאר והספירה הסינקדוכית מחליפה את תיאור האירוע.the horror experienced in the pit, the grandmother uses synecdoche which replaces the hard core description of the event. גם כאשר היא מספרת על קריאות האיכרים "סטפן, מה אתה מחפש למטה?" (עמ' 40), הקורא נאלץ להשלים את הפרטים החסרים ואינו מקבל תשובה ממשית בדמות הסיפור שארע בין בן האיכרים לילדה היהודייה בבור.Even when she recalls the Polish parents' question to their son: "Stefan, what are you looking for down there?" the reader must complete the missing details, and fill in the "holes" in the story, deciphering the coded language[5]. המשפטים הקטועים הבאים הופכים לעדות נטולת שמות, תאריכים, ועובדThe following sentences become the testimony by itself, but without mentioning names, dates, and facts:
Jewish skin, so soft, so smooth.
Jewish undies.
Don't you dare open your Jewish mouth, or I'll kill you.
How could she tell now?
Either way, it will end in death (And the Rat Laughed, P. 28).
בחמישה משפטים מקוטעים וקצרים מצליחה הקשישה לשחזר בתודעתה את סיפור ההתעללות, השימוש בכוח כדי לכפות עליה מין, ניצול פגיעותה ומצבה כפליטה, האיום שלאחר המעשה וקבלת גזר הדין, מתוך החלטה שלא לספר.Five short fragmented sentences can restore in the grandmother's consciousness the entire story of abuse, the use of violence to impose sex, the exploitation of a vulnerable situation, the threat after such a violent act, and the self acceptance of the inability to talk about the horrid experience. בשיחתה עם נכדתה מחליטה הסבתא לעקור את "הסיפור בין רגליה" (עמ' 49) "ולא משום שהמילה המפורשת אינה ידועה לה" (שם).In her conversation with her granddaughter, the grandmother who through the act of storytelling is slowly freed from being an emotional mute, decides to excise the "story between her legs", not because she's unaware of the explicit terms. Formalהמילים המשפטיות לתיאור מעשיו של בן האיכר - אונס, התעללות מינית, אלימות פיזית, איומים - אינן נהגות לא במסגרת העדות ואף אינן מועלות בתודעתה. terms terms to describe the actions of the farmer's son, such as "rape", "sexual abuse", "physical violence", "threats" - are not being pronounced in her testimony to her granddaughter for she needs an entire new emotional vocabulary. "המילה המפורשת" המוכרת אינה מצטיירת ככזו המסוגלת לתאר טראומה אישית אותה נושאת הסבתא שנים רבות מבלי לספר על אודותיה.The "Explicit Word" will always fail to describe her personal trauma, following years of keeping silent, and burying the events in her own pit. The grandmother's instinctהרצון להגן על הנכדה פוגש בחוסר היכולת לייצג את הסיפור בכלים מוכרים, ומכאן פנייתה של הנכדה אל מורתה בתום העדות ואמירתה "אין לי סיפור" (עמ' 65).of of protecting her granddaughter corresponds with her inability to express her story through any familiar tools, hence the granddaughter's statement to her teacher "She has no story". הנכדה אינה מקבלת את דבריה הבלתי מובנים של סבתה כעדות ומכאן בטוחה שהפרויקט אותו תגיש יזכה לציון נכשל.The granddaughter does not accept the non-structured fragmented language and therefore she is sure her entire school project is a failure.
"אין בכלל סיפור" (שם) חושבת הנכדה לאור דברי סבתה, שכן הסבתא אינה עונה לשאלות הסדורות שהכינה הנכדה מבעוד מעוד."I don't have any story", she notes while her grandmother refuses to answer her well prepared questions. Herהרצון לגבש עדות מוסדרת וקוהרנטית נכשל, והנכדה מצליחה לתעד "אגדה" שמספרת לה סבתה.Y desire to achieve some historic coherent testimony fails, and the granddaughter can only record a "legend", forced upon her by her grandmother instead. נעזרת בתפישות קודמות אודות המונח ניצולי שואה, הנכדה תרה אחר מאפיינים סיפוריים מוכרים, ומשאינה מצליחה למצאם, מגיעה למסקנה לפיה סבתה אינה ניצולת שואה בדומה לניצולים האחרים 2 .Using previous perceptions of the term "Holocaust Survivor", the granddaughter is desperately seeking some known narratives (including dates, names and numbers) and when these are not provided, she comes to the "logical" conclusion that her grandmother is not a Holocaust survivor.
האגדה ה"מחרידה" (עמ' 84) שמספרת הסבתא לנכדתה, היא למעשה טרנספורמציה של העדות במתכונתה המוכרת, כך שתוכל להתאים הן לחוסר היכולת לספר על הזוועה והן לרצון להגן על הנכדה ולמסור לה נרטיב שלמראית עין נענה לפואטיקה של המעשייה העממית.The so called "legend" told to the granddaughter by her grandmother is indeed a transformation of the testimony in its familiar pattern. This is the only way the old woman finds to express both the failure to reveal the horrorific experience in formal terms, while following the urge to protect her granddaughter by providing a narrative disguised as folk-tale. Her "legend" goes back to the biblical myth of Creation in the book of Genesis. In her new version the ה"אגדה" שמוסרת הסבתא מעוגנת במיתוס בריאת העולם, וממשיכrat demanded the gift of laughter from the Creator, because he wanted so much to resemble human beings - "those created by the Divine Image"[6]. בחירתו של העכברוש כגיבור הנרטיב מאפשרת לסבתא ריחוק מן המאורעות, כמו גם שימוש בלשון סימבולית ומטאפורית אשר נהירה לה ולקורא, אך נותרת מוסתרת מנכדתה בת השתים עשרה. סיפור האונס המתמשך מוסט אל שולי הנרטיב, והופך לעלילת משנה.Choosing a rat as the protagonist enables the old lady to distance herself from the tragic and painful events, as well as using symbolic and metaphoric language that makes it much easier for the recipient to respond to, yet at the same time it still hides the brutal facts.
In this forma, the rape story is shifted to the edge of the ongoing narrative, turning to be a sub-plot.
While the girl and the rat in the legend are making their במסגרת היכרותם של העכברוש והילדה שחיה בבור נמסר שWhilWacquaintance, we are being told:
But then, just as the rat was about to make his "rattish" dream come true, another human climbed down underneath the ground. Not a man-cub like the little girl, but one that had also been created in the divine image. He began to bite her, human bites, not rat bites. And digging tunnels inside her, human ones, not rat ones (And the Rat Laughed, P. 87).
הנמען החוץ-טקסטואלי, המצליב בין המתחולל בתודעת הסבתא, לבין ה"אגדה" שמגוללת את סיפורה, כשיר להרכיב את סיפור העדות המקוטע המגולל את פרשת הינצלותה של הילדה - מן הצורר הנאצי כמו מבן האיכרים המתעלל.
The external text-recipient, who merges between the grandmother's consciousness and the "legend", can now rebuild the story out of its fragments, and finally is able to understand the old lady's unusual testimony about her survival. הנמענת הטקסטואלית, אינה מבינה את פשר הדברים שנמסרים לה כיוון שמדבור בתמהיל ז'אנרי המשלב בין ז'אנר מתן העדות לבין ז'אנר המעשייה העממית ומתכתב באופן בין-טקסטואלי עם נרטיב בריאת העולם המוכר לה, תוך עריכת שינויים ותוספות בנרטיב במקורי.However, the internal text recipient - the granddaughter herself, does not understand the meaning of things submitted to her, since the mix of genres. However, she is already changing the story, adding also her own interpretation to the original version. Yetעם זאת, חרף חוסר ההבנה של הנכדה, בסופו של דבר היא אכן מתעדת את סיפורה של סבתה, ושיחתן מוּסבת משיחת עדות לשיחת חניכה נשית.Yet, despite her lack of fully comprehending everything, the granddaughter eventually succeeds in recording her grandmother's story. Their conversation becomes an initiation rite instead of a simple testimony exchange.
Through specific female linguistic codes tהסבתא מעבירה לנכדתה באמצעות קודים לשוניים נשיים את סיפורה האישי, בצומת מכריע של חיי הנכדה.he grandmother passes her personal story, at a crucial turning point of the granddaughter's life - her הנכדה חוגגת בת מצווה, מועד בו היא הופכת מילדה לנערה, ומקפידה לציין בהרחבה, כי סבתה לא קנתה לה מתנה כדי לציין את המאBat-Mitzvah celebration - an important Jewish occasion marking a girl coming into womanhood. The granddaughter notes that her grandmother did not buy her a giftאך למעשה, סבתה מעניקה לה את סיפורה האישי שלא הוענק לאדם אחר לפניה, סיפור חניכה אותו הנכדה תוכל לפענח רק כשתגדל. לפי אליאדה, במסגרת תהליך החניכה, לומדים נערים כיצד לתפקד כמבוגרים בחברה בה הם נתונים, מהם הערכים הרוחניים והתרבותיים הנחשבים בעיני החברה, מהם דפוסי ההתנהגות הנדרשים מהם, ואילו מוסדות מכריעים קיימים בחברה., but in fact, her grandmother gives her a very precious one - a story never told to anyone else before. This story of initiation can be decode only when the girl grows up and fully matures. According to the well-known research of Mircea Eliade[7], in the process of initiation, boys and girls learn how to function as adults in society where they are belong to; what spiritual and cultural values are considered in the eyes of their society; which behavior is required of them; and what are the crucial institutions of their society. כמו כן הם נחשפים למסורות שבטיות-דתיות ולמיתוסים הקדושים לחברה בתוכה הם עתידים לחיות כבוגרים (Eliade, 1965: X) 3 . Also, they are exposed to tribal traditions - religious myths within society they will live as adults.
Eliade's description refers to the normative hegemony initiation, while the grandmother's story takes a different form: the social traditions and institutions that the grandmother teaches her granddaughter are targeted towards the oppression of minorities (the Holocaust) and women (sexual abuse). The patterns of behavior stemming from her words are survival patterns rather than settling.
The third part of the novel takes us to 2009. עשר שנים מאוחר יותר מיום מסירת ה"אגדה" במסגרת שיחת החניכה, מתואר ברומן אתר אינטרנט בשם "ילדה ועכברוש" ומצוטט ממנו מחזור שירים.Ten years after passing on the "legend" a strange website titled "girl&rat" appears on the internet. Its mysterious poems, written by an anonymous entity, could well be the grandmother's creation or maybe they were written either by the granddaughter or by one of her classmates who already heard the story via the school project. These replace both the historical event and the chronological narrative. They become the grandmother's strong statement that only art can fully represent her torturous past, while normative terms or genres can never represent her biography. אחד משירי המחזור, "גדול-קטן" (עמ' 110), מהווה עדות לאונס הילדה תוך שימוש בשפה ילדית ומשתמעת:One of the poems, "Large - Small", recalls the little girl being raped, using childish language:
I have a big pit outside me
I have a little pit within
The big pit is mine
The little pit is the Stefan's (And the Rat Laughed, P. 100).
אך לא רק תיאור סימבולי של ההתעללות מתואר בשירים, כי אם גם מציאות חייהן של נשים בעולם פטריארכלי אלים.NotNot only a symbolic description of the sexual abuse is describes in the poems, but also the reality of women's lives in a patriarchal and violent world.
השיר "זכר-נקבה" (עמ' 113) מתאר את הניסיון הפרטני של הסבתא, אך נוסק אלי אמירה קיומית המבחינה בין גורלם של גברים המנכסים לעצמם את עמדת השליטים לבין גורלן של נשים, ההופכות כפיפות ונשלטות על-ידי המין הגברי:The poem "Male - Female" not only describes the individual experience of the grandmother, but also becomes an existential statement on the distinction between the fate of men and the fate of women. Men are always in a ruling dominant position, while women are controlled by the males, being subjected to men's subordination:
Lucky you're a he-rat
And not a she-rat
Lucky you're a he-animal
And not a she-animal
Because only a he-rat
Can get out and move on
And every she-rat
Is prey for the Stefan (And the Rat Laughed, P. 102).
הדוברת פונה את העכברוש ומסבירה לו כמה בר-מזל הוא שנולד זכר ולא נקבה, שכן נשים הן טרף לגברים המיוצגים על-ידי סטפן - בנם האלים של האיכרים, ואילו גברים לא זו בלבד שנוקטים באלימות נגד נשים, אלא גם יכולים להימלט. כותר השיר "זכר-נקבה" מתכתב עם סיפור בריאת העולם המוזכר בטקסט קודם לכן, אך מהווה כותר לסיפור נפרד הקורא תיגר על הסיפור המקורי.TThe mysterious narrator in the poems who speaks to the rat, explains how lucky he is to be born male, since females are only prey for men such as Stephen - the monstrous son of the Polish peasants. Moreover, unlike female, male can always escape.
The title of the poem "Male - Female" corresponds with the story of creation as mentioned in part two of the novel, but it is a separate version, challenging the original one. בעוד סיפור הבריאה המקורי מדווח כי "זכר ונקבה בראם" (בראשית ??? וגם המשתה לאפלטון - האנדרוגינוס), סיפור הבריאה החלופי שמתארת הכותבת הינו אחר.While the Biblical version of the creation reports that "male and female He created them", the alternative creation in the novel is different. הבריאה אינה שוויונית ואינה יוצרת את הזוג הראשון של האנושות, כי אם בריאה של יחסי כוחות אלימים בין גברים-טורפים לנשים-קורבנות.The first couple of mankind is not created as equals. Their relationships are a violent one. Men are predators while women are eternal victims. הפנייה אל הליריקה, חותרת תחת מבניה המקובל של העדות הנמסרת כפרוזה, ובונה עדות חלופית המסוגלת לתאר את החוויה באופן שאינו פולשני ואף לעמוד על המערכתיות של הדיכוי הנשי וזאת בשיר קצר, דחוס וטעון.Turning this version into lyrics undermines the familiar testimony, often given in similar ways in prose. Creating an alternative version describes the experience in non-invasive forma on one hand, while representing the system of female oppression, on the other hand. All in a short, compressed poem, containing a powerful sub-text.
נוסף לכתיבת השירים, מופיעה ברומן חידה, המתכתבת עם החידות שמופיעות במדורי הילדים.Another example is a riddle poem, imitating the ones often appearing in children's magazines. החידה שואלת את הנמען:The riddle places three questions in simple direct words:
Where's the little girl?
What little girl?
Was there ever a little girl? (And the Rat Laughed, P. 110).
Aומעצם השאלה, שמיד מבטלת את עצמה, ניכר כי לפנינו פארודיה על ז'אנר החידות ההומוריסטיות המוכר.Bbrising these questions, while at the same time they eliminate themselves, makes it clear to the reader that this is but a parody on the genre of humorous riddles. אמנם החידה נקשרת כשאלה המופנית לילדים, אך השאלות שעולות מתחילות מנקודה "תמימה" כביכול - "איפה הילדה?", אך עם השאלה השנייה - "איזו ילדה?" מתבהרת האמירה לפיה ילדותה של מי שנאנסת באכזריות ונכלאת בבור נשללת ומכאן כי אין היא עוד ילדה.Although a riddle is often associated with questions directed to children, the first one "Where is the girl?" opens a series of extra "naive" ones.
But the next question "What girl?" makes it clear that this is the statement of woman who was raped and that is why her childhood was ripped off from her. She was never a child since the horror she had experienced obliterated her being one. The last question השאלה החותמת חותרת תחת העולם שקדם לזוועה, הופכת אותו לבלתי מוכר ולבלתי זכור.undermines the world that was existed before the horror, making it unrecognized and unfamiliar.
חלקו הרביעי של הרומן, הנכתב כיצירת מדע-בדיוני, מתרחש בשנת 2099, ומגולל את הפיכתו של הסיפור הפרטי אודות הילדה והעכברוש, לסיפור ציבורי מוכר ונחקר, אשר חווה גלגולים שונים עד כי מקורו נסתר מן האנתרופולוגית-הדוברת. בגירסתו העתידנית, מתהפכים יחסי הכוחות והמקרבן, סטפן, הופך לקורבנה של הילדה.The fourth part of the novel, written as science-fiction speculative genre, takes place in 2099. It tells the story of the transformation of the grandmother's personal story into a popular, well known myth called "girl & rat" whose various versions, including its origin, were lost. The protagonist of this part - Lima Energelly, an anthropologist who lives in the future - is trying desperately to uncover them.
In this futuristic part of the novel, the myth is already dangerously reversed and falsified. Stephen the abuser becomes the girl's victim while the girl is seen as a blood thirsty monster. Lima says: "the reversal of roles shocks me". She demands justice and starts her journey to clear the girl's name and reveal the truth behind the popular myth and poems. Although this part is written in the science fiction modus, the fantasy is realistic and helps us to fully understand grandmother's past.
Lima's rejection of the falsified version symbolizes the discontent against the syndrome of "second rape" which is often shown in rape victims cases during court trials. In most cases the victim is presented both in court as in the media as "unworthy", a ritual which promotes a perception that the woman "invited" her own rape, because her behavior was "improper". הבחירה במודוס העתידני המתאר את עתידו של סיפור ההתעללות כשזה פוגש בחברה, מאפשרת למחברת להתייחס לא רק לעצם ההתעללות הקשה שחווה הדמות כי אם לפן המערכתי הגלום בכל מקרה אונס פרטי. הסיפור האישי שבתחילתו של הרומן נכח בתודעתה של הדמות, הפך לנחלת הכלל, ומרגע זה, סולף והזדייף.Choosing the science-fiction modus outlines the future of such a personal story in an indifferent and cruel society. This allows the author to address not only the abuse issue, but also the systemic aspect inherent in every rape case. The personal story, which at the opening of the novel is perceived in the grandmother's mind, becomes common knowledge and from that point it is distorted.
In cases such as this, when society adopts and supports the abuser, it is no surprising that many women, according to wide research, choose not to press any charges against their abusers, especially when the victim is minor. Surprisingly, the priest in part five of the novel, who finally saved the girl and who represents the patriarchal religion, expresses in his diary his strong stand against such horrendous approach. He sees the abuser as a satanic power and anti-christ and his confession in his diary expresses his utmost disgust with this human beast.
He is especially horrified by the fact that Stephen continues with his normal life, has a family and children and his actions are not punished. In his diary tהכומר שמתאר ביומנו את היכרותו עם הילדה, חותם את הרומן בפואטיקה דמוית ממואר, מעניק לקורא את עדותו כאדם בוגר שסעד את הילדה לאחר תקופת אינוסה ודמותו, כאיש דת הנבדל מסביבתו האנטישמית וחותר תחת האמונה הדתית, הופכת, בהיעדר משפט סדור, לשופטת. אם בפרק הראשון התוודענו לתודעתה של הדמות, הרי שסיגורו הריאליסטי של הרומן, עם מותו של הכומר-שופט שחש שהעולם הפך לנטול מוסר (והשגחה אלוהית), הוא התחליף למשפט האונס. נציג הדת מבין את אזלת ידו ואזלת ידו של האל למנוע את הזוועות שבני אנוש מעוללים וגוזר על עצמו את מותו - עזיבת הסביבה ממנה הוא נבדל.he priest describes how he treated the broken girl and rehabilitated both her tortured body and injured soul.
The priest's character as a man of religion distinct him from the anti-Semitic environment where he lives, and undermines the monotheistic faith. In a world that was regressed to chaos again, he becomes the moral judge of the story. If in the first part of the novel the readers face the consciousness of the grandmother. In its final part the world has become devoid of any morality except for the priest who represent a ray of hope. The priest as a representative of state religion, confronts both his own incompetence to change the world, but also God's incompetence in preventing such horrors. The Lord had created a world in which humans inflict torture upon each other and the priest doubts if the Almighty will ever take responsibility for his damaged creation.
And the Rat Laughed עיון ברומן צחוק של עכברוש לסמל, מבהיר כי עדותה של אשה שחוותה התעללות מינית אינה מסוגלת להימסר בכלים מוכרים ומצריכה שימוש באמצעים פואטיים המחליפים את העדות המקובלת על מבניה הסדורים.Rmakes it clear that the testimony of a woman who experienced sexual abuse cannot be introduced in familiar literary tools and it needs much more innovative ones[8]. That kind of testimony requires new poetics measures, replacing the known formulated patterns. הפנייה אל המשפט הקטוע, הניסיון להתוות "אגדה" וכן כתיבת שירת העדות הם המבנים את עדותה של האשה, וחותרים תחת השיח העיתונאי והמשפטי.Fragmented sentence, a so called "legend", internet poetry are all different dimensions in a woman's testimony, rejecting the journalistic and legal men's discourse. Although tנמענה הישיר של העדות - הנכדה, אינו מסוגל להכיל עדות זו, למשמעה אותה או להבינה, אך הנמען החוץ-טקסטואלי, מקנה לה משמעות ורואה אותה כסיפור, שחרף חתרנותו הפואטית, מצליח לספר על פרשת ההתעללות המינית וההינצלות ממנה, שגם כן חותרת תחת המושג "ניצול שואה".he direct recipients of the testimony - the granddaughter, is unable to fully comprehend it, the reader himself can fill in the gap of its meaning and emotionally understand the core of grandmother's story.
The reader is the one who confronts the horrific abuse and its reifications. The old woman will never forget her past as a victim, yet although she tries to conceal the facts from her young granddaughter she indeed succeeds in passing the truth to the next generation, teaching her granddaughter how to listen to feminine testimony without being forced into the rigid perception of men's code.
Nava Semel, an internationally acclaimed author from Israel, reached in her novel the highest level of art. She gives the readers an incredible fascinating story, which grips us to our roots, even long after we finish reading it. This is an amazing literary challenge. Picking up each delicate piece back into its place in the puzzle and recreating a shattered world and rebuilding it from scratch.
These unique qualities make And the Rat Laughed a rare feminist master-peace.
[1]Shai Rudin has written PhD dissertation about Israeli female-authors in the last tree decades.
[2] See: Rowland, Robyn & Klein, Renate (1996). "Radical Feminism: History, Politics, Action". In Diane Bell and Renate Klein (eds.) Radically Speaking: Feminism Reclaimed. Zed Books, Pp. 9-36.
[3] See: MacKinnon, Catharine A. (1993). "On torture: a feminist perspective on human rights". In: Human rights in the twenty-first century: a global challenge. Mahoney, Kathleen E. and Mahoney, Paul (eds.), The Hague: Martinus Nijhoff, Pp. 21-31.
[4] Describing her days in the pit, explores the spatial violence against minorities.
According to Rudin, men use spatial violence to oppress women. Spatial descriptions are metonymies for hegemony's efforts restrain the "others" (women or minorities) in implied and hidden ways. An example is preventing their movement in space or moving them from one space into another, thereby weakening them and placing them under the control of patriarchal machinery and arrangements.
See: Rudin, Shai (2009). "Spatial violence in Israeli literature". Moznayim, September 2009, 83(4), p. 2-7 (Hebrew).
About space as a "men-power" that being used in order to prevent women's freedom:
Rich, Adrienne (1980). Compulsory heterosexuality and lesbian existence. Signs,5 (4), 1980 - Pp. 5 (4), 631-660..
[5] Mardorossian argues, that "gendered crimes" are the only crimes which lead to the self-blame of the victim, what implied by the coded language. See:
Mardorossian, Carine M. (2002). "Toward a new feminist theory of rape". Signs, Vol. 27 (3), Pp. 743-775.
[6] This method of "stealing the language" is mention by Ostriker (1986: 211-212):
This scholar enumerates the various ways in which women poets "steal" male language. One method is by taking the mythical language created by men to describe mainly male heroes and minor goddesses, and feminizing it into female language. A wהיוצרת אשר חפצה בהגדרת זהותה באמצעות השפה, מבקשת לעצמה גישה אל המרחב השפתי המיתולוגי, ששרת עד כה את הפטריארכיה והגדיר את הקטגוריות "גבר" ו"אשה" לראשונה ( Ostriker, 1986: 211 ) 8 oman writer who wants to declare her identity through language seeks access to the sphere of the mythical language that until recently served the patriarchy and defined the categories "man" and "woman" for the first time. הפנייה אל הסיפור המיתי ו"גניבתו", אינה מסמנת את גישתה של היוצרת אל הקאנון הגברי לבדה, כי אם את נכונותה לקרוא תיגר על התדמית המגדרית, שראשיתה בסיפורים המיתיים, המגדירים את האשה כ"מלאך" או כ"מפלצת" (שם, שם: 212). The appeal to the myth and its "theft" does not mark the writer's access to the male canon alone, but also her willingness to challenge the gender image which was first designed in the myths that define women as "angels" or as "monsters".
Ostriker, Alicia (1986). Stealing the Language. Boston: Beacon Press. See also:
Rich Adrienne (1992). "When we dead awaken: Writing as re-vision". In Feminisms - A Reader, Ed. By Maggie Humm, Pp. 368-371.
[7] Eliade, Mircea (1965) [1958]. Rites and symbols of initiation, translated by Willard R. Trask. New York: Harper & Row.
[8] What helps us to understand Showalter's model of women's writing. See:
Showalter, Elaine (1985)."Feminist criticism in the wilderness, in New Feminist Criticism, Pantheon, Pp. 243-270.
Showalter, Elaine (1997). "A Criticism of our own: Autonomy and assimilation in afro-american and feminist literary theory", In Feminisms - An Anthology of Literary Theory and Criticism, Eds. Robyn R. Warhol & Diane Price Herndl, Pp. 213-233.