ביקורות

המחזה מפגיש אותנו עם הפחדים, הכאבים והמצוקות, אשר בכוח האמנות הופכות להיות גם שלנו.
הארץ - אפריל 1987

 

איכות כתיבתה של נאוה סמל טמונה פחות במה שהיא בוחרת לספר ויותר במה שהיא נותנת לך להרגיש. סדרה של דימויים עדינים ובעלי עוצמה, יוצרת מימד פואטי, שמאפשר הצצה לעולמו של ילד, מבעד לעיניה של אמו.
הגארדיאן-לונדון, ינואר 1990

עולם עשיר ברגשות, שאין בו שמץ של רחמים עצמיים. כאב חותך המעביר אותנו דווקא אל תקוה.
איל טמפו - איטליה, מאי 1990

 

זוהי אחת הפעמים הנדירות שבהן כתיבה ומשחק מעבירות אותך לתוך חייו של האחר. כתיבה מרגשת ולא רגשנית, שמצליחה להביא אותך לידי דמעות.
הטיימס - לונדון, מאי 1988

 

מונולוג כתוב באופן נוגע ללב. אין כאן פוליטיקה, אלא תזכורת שאימהות, ולא חשוב מהן אמונותיהן הפוליטיות, הדתיות או הלאומיות, אוהבות את ילדיהן. מסר שראוי לו להישמע.
גארדיאן לונדון, מאי 1988

 

איכות כתיבתה של נאוה סמל טמונה פחות במה שהיא בוחרת לספר ויותר במה שהיא נותנת לך להרגיש. סדרה של דימויים עדינים ובעלי עוצמה יוצרת מימד פואטי שמאפשר הצצה לעולמו של ילד, מבעד לעיניה של אמו.
גארדיאן - לונדון, ינואר 1990

 

חוויה רגשית בלתי נשכחת.
ג'ואיש גאזט - סקוטלנד, ינואר 1990

 

עולם עשיר ברגשות, שאין בו שמץ של רחמים עצמיים. כאב חותך המעביר אותנו דווקא אל תקוה.
איל טמפו - איטליה, מאי 1990

 

מחזה על אהבה. חווייה נדירה.
אייריש טיימס - אירלנד, ינואר 1990

 

הישג גדול. הקהל עוזב את האולם נרגש עד דמעות.
עיתון מסצו'סטס ארה"ב - יולי 1991

 

מדובר במונודרמה בעלת מעורבות חברתית ואנושית עמוקה. הוידוי של אם לילד חריג הוא גילוי לב המוגש בפשטות ובעדינות יוצאי דופן... טקסט שמביא לדמעות ומסב את תשומת לבנו לדברים שאנו נוטים להדחיק וזאת באופן הכי מעודן ומאופק...

הגיבורה מניחה באופן דקדקני את התחושות שלה, שוקלת כל רגע שבו היא מבלה ביחד עם בנה המיוחד שקיבלה במתנה, ובאמצעותו היא תמצא גם את עצמה. יחסה העויין של החברה, גורם לה דווקא לאהוב עוד יותר את בנה. ההצגה מתנהלת בדומייה מופתית ורק התשואות בסוף מוכיחות כי באולם נכח קהל....
תיאטרול, כתב עת לאמנות התיאטרון, רומניה, גליון 9-10, 2005

 

ההצגה שייכת לאותן הצגות נדירות ברפרטואר התיאטרון בן זמננו. מרגשת וללא גלישה לעודף רגשנות. כתיבתה של נאוה סמל עדינה, והטקסט כתוב בשפה מאופקת. לצופים אשר רגילים למילים בוטות ותנועות חדות נראה בהתחלה מוזר ולא רגיל שאפשר לספר חלק של חיים לא קלים ללא עוצמות חזקות מאד. המחזה הזה מוכיח שאפשר.
פולין, קולטורה לודז' 2006

 

זרימת המילים ואופן התבוננות של סמל מקסימה. היא הצליחה לחדור אל נשמה תועה בחיים התובענים של ישראל. העיניים המדברות של יותם- גיבור הסיפור - הם המראה שלנו! אנחנו מדלגים מעל הנכות וחושבים שלנו זה לא יקרה. סמל מחברת את שפת הדיבור אל דם הרגש.

נדהמתי איך הכותבת מצליחה כמו סכין בתוך חמאה, למרוח את הקצה הקשה של לחם החיים ולשרוד במין מעגלים גדולים מהחיים.
עיתון אנשים, 2006

 

מידע נוסף

© All rights reserved to NAVA SEMEL 2017