יהדות-עבריות-ישראליות

ד"ר יואל רפל

דברי מבוא לספר "מזמור לתנ"ך", מאת נאוה סמל, הוצאת אבן חושן 2015. עורך: יקיר בן משה.

"הפוך בה והפוך בה שהכל בה" – משנה במסכת פרקי אבות (ה, כה) פותחת בדברי חכם ששמו המוזר הוא בן בג בג וזהותו אלמונית ושהיה ככל הנראה, בקי ורגיל בכל חדרי התורה. במשפט הקצרצר – שלוש מתוך שש המילים הן "בה" – בתורה. בכל עת ובכל מקום ניתן למצוא בה את כל מה שאדם מחפש לרוח יומו, למסכת מעשיו, להגיון רוחו.

השירים היפים והמיוחדים של מזמור לתנ"ך הם פרשנות בת-זמננו של נאוה סמל המתמודדת רעיונית עם הטקסט המקראי ומאתגרת מחשבתית את הקורא בספר הספרים. המשמעות האקטואלית לדמויות התנכ"יות נושאת עמה ברכה, אך גם סכנה. הברכה מצויה בעובדה שבדרך זו התנ"ך כספר האמונה יוצא מתחום הדת, במובן הטהור של המילה, ועובר לתחום התרבות והחברה, ובכך מוענקת לו משמעות נוספת שמשתנה באופן טבעי מדור לדור. הסכנה מצויה בכך שמא היצירה הספרותית תשכיח את הדמות המקורית ומה הייתה בשורתה. שירי מזמור לתנ"ך יצאו מכלל סכנה והם שוכנים לבטח במחוזות הברכה.

לנאוה סמל הטקסט התנכ"י הוא היסוד, הגרעין המעמיק שורשים מהם צומח העץ המרהיב שלה. היא מדגישה כי לטקסט המקורי חשיבות העומדת בפני עצמה. חשיבותו, ויש שיאמרו גם קדושתו, ככל שהם גדולים הם אינם מטילים צל על המחברת, שוודאי איננה קוראת תמימה, אלא כזו המבקשת את המשמעות לעת הזאת. משמעות זו נותנת טעם וסיבה לחזור לאותו טקסט שוב ושוב, פעם אחר פעם, כדי למצוא פנים מאירות חדשות שלא התגלו בעיון קודם.

כך, למשל, אפשר לקרוא את השיר שרה שרה כעוסק בסכסוך הישראלי-ערבי ובמרכזו פנייה ישירה אל שרה אמנו "אל תגרשי את שפחתך הגר". אילו נמנעה שרה מאותו עוול והייתה מניחה ליצחק וישמעאל – שני בנים לאב אחד – "להיות אחים מאושרים", הייתה חוסכת "מאיתנו המון צרות".

מנושאים הנמצאים באורח קבע בחדשות ביטחון ומדיניות חוץ פונה נאוה סמל גם לנושאי חברה ומדיניות פנים, שממעטים לדבר עליהם ועוד פחות לטפל בהם ביצירה. השיר גרה מציב מראה מול מציאות חייהם של עשרות אלפי עובדים זרים החיים בקרב החברה הישראלית. "העם הנבחר" היושב "בארץ הבחירה" ביטל את בחירתו הכפולה והוא "נועל את עצמו מפני כל איש זר", כותבת סמל. להיכן נעלמו כל אותם ציווים מקראים על היחס לגר ולתושב הזר? "וגר לא תונה ולא תלחצנו", ובמקום אחר, "ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". גר איננו רק זה שהתגייר והצטרף לעם ישראל, אלא הוא בראש ובראשונה מי שגר איתך. רגישותה החברתית של נאוה סמל מחברת את שתי הדמויות הדחויות הגר ורות, שהן עבור תושבי הקבע שאיבדו את החמלה האנושית, מעין דמות זרה שתמיד ידברו בה סרה. האין אלו פני הדברים במדינת ישראל במאה ה-21? מסיום השיר עולה השאלה הנובעת מאותו מקור: כלום יכלה רות, סבתו של דוד המלך, לחיות כיום במדינה היהודית העצמאית? לא רק היחס לעובדים הזרים אלא גם שאלת "מיהו יהודי" – שתיהן עולות בשיר אחד.

עיקר יופיו של הספר הוא בשימוש המובחר והמוקפד בלשון התנכ"ית שעוצבה וגובשה לפני אלפיים וחמש מאות שנים ואותה שילבה סמל באופן אורגני בעברית המודרנית. עשרות ציטוטים מובאים במקום הראוי להם לשם הצגת תכנים, ערכים וסוגיות בנות-זמננו. בהשגת מטרה זו משתרגים להן יחדיו שלושה מישורי שפה –תנכ"ית-יהודית ועברית והן הופכות ללשון אחת, זורמת ושוצפת. דוגמה יפה היא השיר מזמור למיכל הבנוי כדיאלוג בין מיכל בת-שאול למקהלת בית המלוכה. מיכל, שכל שאנו יודעים עליה הוגדר על ידי הרב עדין שטיינזלץ "כמו הצצה מבחוץ דרך סדקים ובקיעים של חיי משפחה", מקבלת בשיר מימד אישי משמעותי הרבה מעבר לשלושת האירועים הקצרים בהן היא נזכרת בתנ"ך. מאותם שלושה אירועים ובעיקר מה שביניהם, מעצבת נאוה סמל דמות חדשה למיכל בת המלך שאול ואשת דוד המלך, וכך אנו מקבלים את סיפורה של האשה הנבגדת והמיוסרת, זו המנהלת את חייה בין שלושה גברים: שאול אביה, דוד בעלה ויהונתן אחיה.

בין התיאור התנ"כי החסכוני לבין מזמור למיכל מהדהד גם שירה של רחל המשוררת אחותי הרחוקה המסתיים במילים "מיכל אחות רחוקה,אני עצובה כמוך/ כמוך נדונתי לבוז לאשר אוהב". המקור התנ"כי הוא בפסוק "ותאהב מיכל בת שאול את דוד" (שמ"א יח, כ). התיאור חריג – לא אהבת גבר לאשה אלא אהבת אשה לגבר. הלשון היהודית מעידה שיש קשיים בבסיס האהבה "נדונתי לבוז לאשר אוהב". הלשון העברית של סמל כבר מעלה מציאות חדשה, שלא דובר בה בפרהסיה. מילות הפתיחה במזמור למיכל מעידות על חיי משפחה "בעלי, אישי, בן זוגי שאיתי", ואילו המשכן מחולל מהפך "הוא אוהב רק את אחי". מציאות זו מסתברת בבירור מתוך התנ"ך אך אינה כתובה בו. היום, אין כל מעצור לתאר בדרך זו את קשרי דוד ויהונתן. בלשון העברית בת-זמננו אפשרות כזו לא זו בלבד שהיא קיימת אלא היא גם לגיטימית ומובנת מאד ומילות האהבה שמרעיפה מיכל על דוד הן אותן מלים שמרעיף דוד על אחיה יהונתן. הלשון העברית של נאוה סמל בונה איפוא, גשר חבלים תלוי בין הטקסט התנ"כי לטקסט העברי המתאר מציאות שהכל מודעים לה. התנ"ך, רחל המשוררת ונאוה סמל מקורם אחד, אך תיאורם והלקח שלהם שונים לחלוטין. זוהי אחת ממעלותיו של מזמור לתנ"ך שהוא מקרב את ארון הספרים היהודי כולו גם אל מי שלכאורה, ורק לכאורה, רחוקים ממנו.

הזכרתי את ארון הספרים היהודי שמכמניו וצפונותיו פתוחים בפני נאוה סמל והיא שואבת מהם מלוא חכמה וידע. בשיר אחים בדם מובע הצער על כך שקין לא קבר את האבן בטרם השתמש בה להריגת הבל. האבן היא פרשנותם של חז"ל, הלשון היהודית שבספרות המדרשים. אותה ספרות גדולה של תורה שבכתב ותורה שבעל פה משתלבת לתוך המציאות שבה אנו חיים. לעתים הדברים מובעים בזיקה עדינה, מרומזת, או בהשאלה, ולעתים ההקשר גלוי, מתריס ויש שיחשבו שהוא אפילו חתרני.

אין לך מכה קשה יותר מאבדן ילד, בן או בת. זוהי הכואבת, המייסרת והמתמשכת מכל המכות מהן עשויה להיפגע משפחה. בהוויה הישראלית הפחד הוא כפול פי כמה בשל חרדת ההורים בתקופת השירות הצבאי. לפחד ולכאב מוקדש השיר מתי התחיל האדם הראשון לפחד, כיוון שרגע זה התרחש כאשר נולד הבן הראשון, וכולנו יודעים מה קרה כאשר הם היו שני בנים-אחים. עד לידת הבן הראשון חי האדם בתחושה ש"הכל גן עדן" – בעגת זמננו. מרגע שהפך להורה והיה אחראי לחיים נוספים, החלו הדאגה והפחד לכרסם בו – ובצדק. והיום, כדברי הסיום של השיר, יודע כל אדם "מה זה לפחד". לפחד הזה מאובדן הבנים מוקדש גם השיר אם בת יפתח. בשיר אחר אחינועם אשת שאול מנסה למנוע את הקרב על הגלבוע שבו תאבד את בעלה ושני בניה. ואילו אבנר בן-נר המצביא הלום הקרב בשיר נר לאבנר, שואל בכאב "הלנצח נאכל חרב"?

שירים רבים בספר הזה עוררו בי את הרצון לחזור אל מקור המים ממנו הם שאובים. שלושים ושש פעמים מוזכרת מצוות שמירת השבת בתורה אך אף פעם לא ברוח השבת העוברת על משפחה שבנה החייל קיבל חופשה ויצא "לסגור שבת" בבית. חכמים מנו עשרות מצוות בשמירת שבת, אך מצוות הדאגה לבן הבא לחופשה אינה אחת מהן. השבת הישראלית שואבת ממצוות השבת אך משמעותה הייחודית מקבלת תיאור כה יפה ומדוייק בשיר קידושבת.

אותו חייל לאחר השחרור, מבקש לצאת לטיול הגדול, במזרח או במערב, והמסע שלו משתקף בשיר מישאל, דמות עלומה ואחד מרעיו של דניאל. בלילה בטרם צאתו לגלות בבל, אורזת לו אמו את "התרמיל היהודי-ישראלי" ובו היא טומנת מזכרות, שיזכור למי ולאן הוא שייך. רבים שותפים לדאגת ההורים האם יישאר בנם אי שם במרחקים? האם ישוב אי פעם? מתי?

מחזורים מחזורים בנוי הספר. מחזור שירים על האשה ומעמדה, מחזור שירים על הצעיר בארץ הלא-קלה, מחזור שירים על נושאים חברתיים, מחזור שירי אהבה. כולם קשורים זה בזה, אך בה במידה נפרדים זה מזה, והקורא הוא שבונה לעצמו את המזמור לתנ"ך האישי שלו.

פתחנו בדברי החכם היהודי האלמוני בפרקי אבות "הפוך בה והפוך בה". שיריה של נאוה סמל הינם פרשנות מקורית, מרתקת, מלאת כבוד ועם זאת בעלת חירות יצירתית המעידים על דברי חכמי ישראל בימי הביניים "שבעים פנים לתורה". מזמור לתנ"ך הוא אחד מאותם שבעים פנים.