בילדותי אהבתי מאד לקרוא סיפורי עמים ואגדות. ככל שמקור האגדה הייתה מדינה רחוקה יותר ובלתי נודעת, ובני האדם שחיו בה נראו אחרים ושונים הייתה סקרנותי גדלה וכל שרציתי היה להפוך ולהיות חלק ממנה. ומכיוון שהדבר הוא בלתי אפשרי – ביקשתי לפחות לקבל רמז, ולו קטן, או חפץ, סמלי ככל שיהיה שיאפשר לי להיכנס לסיפור וללוות אותו מקרוב.

אני כבר לא ילדה, ממש לא, וגם לא זכיתי להרבה אגדות שיאפשרו לי לחוות אותן כאילו הן חלק ממשאלות לבי ואני חלק מהן. ואז באה נאוה סמל וזיכתה אותי בספרה המיוחד "ילדת הפעמון".

יש ב"ילדת הפעמון" את כל מה שנחוץ וראוי כדי שילדים ומבוגרים כאחד יחוו באמצעות שפה נפלאה ועשירה, מאתגרת דמיון וחשיבה וציורים מופלאים, פרי מכחולה של זגני אורמוט-דובין, חוויה המקשרת את חייהם ותחושותיהם האישיות במציאות בה הם חיים עם עולם אחר רחוק, אבל המאפשר יצירת הזדהות אמתית עם ערכיה של החברה ההיא והאגדה שבאה משם.

שתי ילדות יתומות מאם: המספרת – קוני -  הנאלצת להצטרף לאביה למסע לארץ רחוקה ולשהייה בה למספר שנים. השנייה – הילדה מהאגדה – קונג-גה - בתו של חרש הפעמונים הסיני המגוייסת אף היא לעזרתו של האב הנדרש לבצע משימה כמעט ובלתי אפשרית (אפילו באגדות).

זהו סיפור מופלא על מאבק בין משאלות הלב והיכולת לממשן במציאות, זהו סיפור המבטא את המאמצים הנדרשים ליצירת הרמוניה בין אנשים, בין חומרים, בין ניגודים ואף לשוות לה צלילים מענגים כפי שרק הרמוניה מושלמת יכולה להפיק.

באגדה, כמו בחיים יש טובים יותר וטובים פחות, אבל אין רוע מוחלט וטוב מוחלט המנצח את הרע. כדי ללוות את סיפוריהן של שתי הגיבורות ולאפשר אמונה בחיים הרמוניים יוצרת נאוה תפנית באגדה בעזרתה של המספרת, כדי לאפשר לקוראים הצעירים והצעירים פחות להאמין שבמאמצים נפשיים ובדבקות במטרה חיובית אפשר להתגבר על כל קושי, אפילו אם הוא נסיעה לכמה שנים עם אבא לרגל עבודתו, כאשר "הגונג" המוזהב שקיבלה המספרת מאמה מלווה אותה בדרכה לחיים חדשים.

המרכיב החשוב ביותר בספר "ילדת הפעמון" היא השפה. נאוה משלבת סגנונות לשוניים שונים, קצב שונה וניגון שונה ואולי זו התרומה המשמעותית ביותר שלה ליצירת ההרמוניה אליה היא מתכוונת בסיפור היפה ואנושי הזה.

עד כאן דבר הסבתא. ואילו נכדתי בת ה-9 וחצי, מיקה, שקראה את הספר בחופשה נשבתה בקסם וליוותה בחרדה ובהזדהות הן את קוני הילדה הישראלית, בת גילה לערך, והן את קונג-גה – ילדת הפעמון, שהייתה מוכנה לעשות הכל למען אביה –חרש הפעמונים. היא למדה לא מעט על יחסי אבות ובנות, לפחות כך אני הבנתי ממנה.

ד"ר נילי קרן, היסטוריונית ואשת חינוך.