מאמרים

אי הילדים של מירה לובה

הרבה לפני סדרת הטלוויזיה 'אבודים' - שהתאומים שלי היו כל כך מכורים לה, ושבע שנים לפני הספר הנודע 'בעל זבוב' של ויליאם גולדינג, כבר נכתב על קבוצה אנושית שמנסה לשרוד על אי בודד.

אי הילדים מספר על אחד-עשר ילדים אנגלים שבתקופת הבליץ במלחמת העולם השנייה מפונים למקום מבטחים בארצות הברית. בדרך, הספינה שלהם עולה על מוקש וטובעת, והילדים נסחפים בסירת הצלה לאי שומם, שם הם נאלצים לגבש לעצמם חברה, לחלק תפקידים, לצאת לפעולה כדי לשרוד.

יש באי הילדים כאלה ששואפים ליצור חברה מוסרית, שוויונית וצודקת, שמבקשים לעזור לחלש - ולעומתם, יש גם מי שמנסה להסית למרד, והחיים על האי הבודד מוציאים ממנו רק רוע ושפלות.

הילדים בספר מתמודדים עם איתני הטבע, מצליחים לבנות לעצמם בית, מאמצים קופיפית מחמד בשם בִּיבִּי, ואוכלים אגוזי קוקוס לארוחת בוקר. באי שיש בו תוכים "נבוני עיניים", הם מקימים את את המדינה שהם קוראים לה "אינזו-פו".

כל כך רציתי להיות חברה של אוליבר המנהיג האצילי של החבורה, ושל סטנלי ותומס מורן שיזמו את הפלגת ההצלה, ולהקשיב לנגינת הכינור של דויד אהרונסון הילד היהודי, עדין הנפש, ומאד לא רציתי להיתקל בג'ון בקסטון האיום שמתעלל בציפורים ומשפיל את קטלין המסכנה, ובמיוחד רציתי להיות דיאנה, ילדת הקרקס שאבא שלה הוא המוקיון הכי מפורסם באנגליה - מוקיון, עדיין לא ליצן.

מירה לוֹבֶּה, הסופרת ילידת אוסטריה, ברחה ממולדתה עם עליית הנאצים לשלטון ועלתה לישראל. את הספר היא פרסמה כבר

ב-1947, ממש אחרי תום המלחמה, וכתב היד בגרמנית תורגם לעברית בידי חברתה הטובה ימימה טשרנוביץ שאיתה כתבה מירה לובה עוד ספר אהוב "שני רעים יצאו לדרך". גם האיורים המופלאים הם מעשה ידיה של מירה לובה, כמובן עם הסברים מתחת. ככה זה בספרים ישנים.

בכריכה מופיעים על עמוד אחד ילדי האי וממול, גיבורי העלילה באמריקה ובראשם ויליאם, נכדו של נשיא ארצות הברית שמנסה לשכנע את סבו שהילדים חיים ומתעקש לצאת למסע חיפושים אחריהם, אפילו במחיר של אישפוז בבית חולים לחולי נפש.

מירה לובה לא נקלטה בישראל וחזרה לאוסטריה, שם הפכה לאחת מסופרות הילדים הנודעות. למרות שהספר יצא שוב בשנת 2002 תחת השם "אי-בוד" - הפעם ראה אור כתב היד המלא - אני שומרת כמו אוצר, את העותק הישן שלי: ההוצאה המקורית משנת תש"ז, שבה עדיין נפרדים בתחנת הרכבת בנפנוף ממחטות וסבא מזמין את הנכד שלו לאכול גלידה ב...תופינייה.

 

"עלינו להיות ראויים להינצל, כי יש עכשיו ילדים רבים בעולם שרוצים להינצל" - את המשפט הזה זכרתי כל חיי, כמו גם את ציור המטוס - מטוס ולא אווירון - "שהמריא חיש קל אל השחק הקודר".

 

בכל פעם שהיה עצוב לי, הייתי פותחת את העמוד האחרון בספר, שאז היו לו שני חלקים - ומזכירה לעצמי שיש בעולם גם סופים טובים.

 

נאוה סמל

 

אתר דף-דף 

© All rights reserved to NAVA SEMEL 2017