מאמרים

מזדיינים בעברית - מתים בעברית

מתוך "בחדרי החושך" - צילומי איריס נשר, הוצאת כנרת זמורה ביתן, מרץ 2010

עבודת האמנות המקורית והעוצמתית של איריס נשר "בחדרי החושך" פורשת את מסעה המרתק של הצלמת אל תוככי המרחב האפל והעלום של מקורות היצירה. במהלך הפרויקט צילמה נשר סופרות, משוררות, מחזאיות ועורכות ישראליות שחברו לדרך וצירפו טקסט אישי ואינטימי משלהן לכל תצלום. למידע נוסף

כותב פרופסור יגאל שוורץ: "בחדרי החושך של איריס נשר נותן ביטויים יפהפיים למהפכהספרותית-תרבותית. אי אפשר שלא לחוש את העוצמות שעולות מהטקסטים ומהדיוקנאות."מוסיף אוצר התערוכה מאיר אהרונסון: "זהו צילום נשי מושלם וסוג של עִרטול אינטלקטואלי מהמם."

משתתפות:
אגי משעול איריס לעאל אלונה קמחי אנה הרמן אסתי ג' חיים אסתר אטינגרגבריאלה אביגור רותם דורית רביניאן הגר ינאי הדר גלרון ואן
iris_nesher_502
 צילום: איריס נשר

נויין חוה פנחס כהן טל ניצן יהודית הנדל יהודית קציר יהודית רותם יודית שחר יוכי ברנדס לאה איני מרים עקביא נאוה סמל נורית זרחי נידאא חורי ננו שבתאי סביון ליברכט סיון בסקין עדנה מזי"א ענת גוב צרויה שלו ראידה אדון רונית מטלון רינה פרנק מיטרני רנה ורבין שהרה בלאו שולמית לפיד שירה גפן שירי ארצי שפרה הורן

איריס נשר נולדה במילאנו, איטליה. גדלה בישראל ולמדה צילום ופיסול בבית הספר לאמנות ויזואלית בניו יורק (School of Visual Arts) ובמכון ללימוד אמנות בלוס אנג'לס
(California Art Institute). בראשית דרכה זכתה להכרה ולהצלחה כפסלת, ובהמשך הציגה תערוכות צילום מרשימות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם.

***

אז מה לכל הרוחות, מה אנחנו עושים כאן במזרח התיכון הרותח, כשיכולנו לחיות בנחת ובשלווה במדינתנו "אִישראל" שליד מפלי הניאגרה באמריקה?

בלי מלחמות, בלי סכסוך דמים ממאיר, בשכנות הדדית, איש תחת גפנו ותאנתו...
זה נשמע כמו חלום דמיוני, כמעט "אם תרצו אין זו אגדה", אבל זה קרה. ב- 15 בספטמבר 1825 כבר הוקמה לנו מדינה בידי חוזה המדינה הראשון מרדכי מנואל נוח, יהודי אמריקאי מהולל שקדם בשבעים שנה להרצל. "יום העצמאות" של מדינת היהודים באמריקה הוא גם יום ההולדת שלי - מה שלכד את תשומת לבי מלכתחילה!
באי האינדיאני הקסום גרנד-איילנד שליד מפלי הניאגרה מצאתי השראה כדי לכונן מחדש ברומן מדינה חלופית לעם היהודי. אלא ששאלת "מה היה אילו" איננה כלל שאלה תיאורטית בשבילי.

בהיותי בת חמש עברה משפחתנו הקטנה טלטלה עזה. סבא שעד אז לא ידעתי כלל על קיומו, צנח עלינו לפתע, כעולה חדש מניו יורק. ארבעים שנה קודם נטש גבריאל הרציג את אשתו ואת בנו התינוק באירופה והיגר לאמריקה, בניגוד לאבא שלי יצחק ארצי ששרד את השואה והקדיש את חייו למפעל הציוני. אלא שהאיחוד הדרמטי הזה לא היה סוף הוליוודי מתקתק. להיפך, הוא חידד את הקרע ויצר פער זהויות בתא המשפחתי השברירי שכולו שורדים, פליטים ומהגרים.

לילדה התל אביבית שהייתי, פטריוטית ציונית קטנה, לא חדל סבא לספר ביידיש ובאנגלית על הארץ המובטחת אמריקה שאין בלתה. ואילו אני התנצחתי איתו בעברית צברית שוצפת וקוצפת, מנסה להוכיח לזר הגלותי שמקומו של העם היהודי הוא בארץ ציון וירושלים. לשווא ניסיתי ללמד אותו את "התקווה".

בבואי להתגורר בניו יורק בשנות השמונים, בעת שנעם בעלי כיהן כקונסול התרבות של ישראל בארה"ב, רצתי מיד לחפש את ביתו של סבא ברחוב נורפולק בלואר-איסט-סייד. בית הכנסת שבו התפלל נהרס והשכונה היהודית החליפה את פניה. אבל "דם איננו מים", כמאמר הקלישאה ביידיש, וניו יורק הפכה לי לבית שני. ובנוסף, נולדו לי ליד האיסט ריבר תאומים - אזרחים אמריקאיים לכל דבר. לכאורה, התגשם חלומו של סבא, ואולם האי המסומן במפת הנפש שלי באותיות עבריות ומימין לשמאל, היה ונותר תמיד המולדת האמיתית, מפני שבלעדי העברית אין לי חיים כאמן וכאדם. רק בשפה העתיקה הזו שנצרבת ומתחככת בי כשאני מדברת וכותבת, מתלבלב ה"אני" שלי במלוא הדרו או במלוא כיעורו.

ואילו ב"אִישראל" הבדיונית שקיימת לה על מי מנוחות בספר מזה מאה ושמונים שנה, ביטלתי כליל את העברית והפכתי אותה ללשון נידחת במחלקה לשפות נכחדות. לקוראים אמרתי שב"הפוך על הפוך" ביקשתי להציג עד כמה אבסורד אי קיומה של העברית.

ערב אחד הוזמנו נעם ואני לאירוע מחווה ליידיש על במת ניו יורק. גדולי השחקנים היללו וקילסו את הלשון המפוארת שעברה מן השטעטל המזרח אירופי אל יהדות אמריקה, ואילו אני לא עצמתי עין מרוב עגמה וצער. כל הלילה ישבתי וכתבתי מכתב נוקב לג'ו פאפ, מפיק התיאטרון האגדי שארגן את האירוע. כתבתי לו שאילו היה בוחר לחיות בישראל היה מעלה את שייקספיר על פארק הירקון...
ניסיתי לשכנע את ג'ו פאפ שעברית היא לשונו הנוכחית של העם היהודי ושתחייתה מתרדמת ארוכה היא הרגע המסעיר ביותר בתרבות היהודית בת-זמננו.
כאילו המשכתי את הויכוח הנושן עם סבא שלי...
למי שנולד תחת השם יוסף פפירובסקי בעיירה קטנה בפולין, אמרתי:
We Fuck in Hebrew - We Die in Hebrew!

 
© All rights reserved to NAVA SEMEL 2017