מאמרים

פינק פלויד הצד האפל של הירח

מה תיקח איתך לאי בודד
לחמם עצמות ליד האש עם הפינק פלויד

ראשית הקדמה:
לבחור הוא קודם כל לוותר. לעמוד מול ספריית הראש ולהאמין שיש בכוחה לשאת את קומץ הדברים האהובים בשק הזיכרון. וכדרכם של שרדנים שמדמיינים לא אחת את עצמם בצינוק - לאו דווקא באי פסטורלי בבהאמס - אני מחפשת אינסטנקטיבית את האחד שיכיל את הכול, כמו האולר הרב- תכליתי תוצרת שוייץ, שקניתי לבני ערב הטירונות.
ויש גם הכרח להחליט מיד. בדומה לבדיחה על היהודים שהפכו ליהלומנים מפני שרק אבנים קטנות ניתן להחביא בכל מיני חורים בגוף כשהפוגרום בשער, או "למה היהודים הם כנרים מצטיינים?" - מפני שאת הפסנתר לא יכלו לקחת איתם בבהלת המנוסה.
העיתון דווקא עטף את הבחירה בכסות עליזה ומבדרת. היי מותק, דמייני את עצמך בסדרת ריאליטי "הישרדות", או כגיבורה ב"אבודים", ובהיותי חובבת איים ידועה, אני לא מתקשה להעביר את עצמי אל מקום שהוא מחוץ למקום.
וישנה כמובן השאלה היכן להחביא את החפץ היקר מכל, כדי שהקוזאקים לא יגלוהו. אבל זה כבר עניין למאמר אחר.

הצד האפל של הירח של פינק פלויד - יצירה שמתחילה בפעימות לב, שעון מתקתק, צחוק מתגלגל וצווחה שמקדימה את הצלילים, כמו לידה.
"תנשום, תנשום את האוויר, אל תפחד להרגיש". רוג'ר ווטרס נגן הבס של הלהקה, כתב את הטקסטים והלחנים במשך שבעה שבועות רצופים, והתקליט ראה אור ב 24 במרץ אלף תשע מאות שבעים ושלוש. הייתי אז חיילת. לראשונה בחיי איבדתי חברים במלחמה. זמן הייאוש החל. "כל יום מקרב אותנו אל המוות" - כמו שאומרת השורה מתוך האלבום. ויניל כמובן. הגיע אלי במשלוח מיוחד מארצות הברית, מהדורה ראשונה. מאז כבר הציעו לקנות אותו ממני במחיר מופקע, ואני סירבתי.

הצד האפל של הירח הוא הערת ביניים על החיים בעולם לכאורה מודרני, מתועל כהלכה, אך מתעתע, הולך ונטרף כמו סיד בארט - הסולן הראשון של פינק פלויד שצלל לתהום של עצמו.
פינק פלויד היו "דווקאים", שוברי מוסכמות. הם חיפשו צלילים לא נודעים, מוזרים, אפילו צורמים. השירים והקטעים האינסטרומנטליים באלבום זולגים זה לתוך זה, בלי הפסקות. אסופה של מרכיבים שונים, ולו גם סותרים, שיוצרים באורח פלא אחידות והרמוניה, וגורפים את המאזין עמוק לתוך נפשו. השירים נכתבו בשפה פשוטה, צלולה וישירה, שתרגמתי בתוכי לעברית. יש בהם רוך ואינטימיות, לצד משהו טורדני ועוכר נפש.
פינק פלויד היו גם חלוצי המיצג החזותי, אם כי השמועה אומרת שזו רק יד המקרה. מקרן השיקופיות הופעל בטעות בעת שהלהקה ניגנה וכך באו לעולם הדימויים המרצדים וההזויים. עטיפת התקליט בלתי- נשכחת. היא פתחה את הדרך לעיצובים חדשים ונועזים. פס דק של אור מפלח משולש ממנו נשברת קשת הצבעים.

הצד האפל של הירח הוא בשבילי תיבת אוצרות, שמכמינה גם את מה שקדם לה. נכסי תרבות בכמוסה מרוכזת. מפוגה של באך ועד מקוננת שבטית. מבלוז של נרדפים, סקסופון צובט, ועד היאוש של משורר תהילים והד לטרגדיות של שייקספיר. והכול נעטף בגיטרות הנושכות ועם זאת מלאות חמלה, של ימי הרוק בשיאו, לפני עידן כוכב נולד ומיחזורי קריוקי.
אני בוחרת את הצד האפל של הירח לא רק מפני שנעורי מקופלים בו, אלא מפני שבכל תחנה בחיי הוא עזר לי לתצפת על עצמי; מראה שעל הקיר ואני לא היפה בכל העיר. כמה השתניתי, ואולי לא די, איזה ליקוי מאורות עוד צפוי.
ומן האלבום עולה הד ממי שאני מחפשת בסתר בזהרורי הכוכבים. אבל שם למעלה יש רק גרוטאת ירח מאובק, שאיש לא דרך על שום צד שלו מזה שנים.
התקליט המקורי נודד איתי מארץ לארץ ומבית לבית ועדיין נושא עליו קרע מהאריזה וארכיאולוגיית כתמים: קפה, סיגריות, דמעות, וגם טביעות אצבעות של מי שאהבתי.
ואם נחוץ גם נימוק מעשי לבחירה בצד האפל של הירח, זה כי הוא מכיל גם כמה מקורות השראה פרטיים, למקרה שאחליט לכתוב איזה ספר בחול בעזרת זרד.
הבור, הקסם האפל, המשוגע שבראשי, גחמות שליטים שמזיזים את קווי המפות, והבורא - יהיה אשר יהיה, שמעשה ידיו הפגום מוטח בפניו.
אם יש מי שמסוגל לעזור לי לבחוש בתוכי משהו חדש- אלה פינק פלויד.
דיוויד גילמור, נסיך הגיטרה יפה התואר, לפני המריבות והכעסים, והכאילו פיוסים, לפני הכסף הגדול והתהילה המשתקת. לפני הכרס והקרחת. דיוויד גילמור שהתערב שהתקליט לעולם לא יגיע לצמרת המצעדים, ואיך התבדה.

הצד האפל של הירח היה רגע נדיר בזמן התרבותי. לא תוצר של שיקולים מסחריים וגזירת קופונים, אלא מעשה אמנות צרוף שאינו מאבד את כישופו עם השנים. כשיצא אייר הבכור שלי למסעותיו בצד הדרומי של הכדור, מסרתי בידיו את הדיסק במקום מצפן. מדי פעם הוא מחזיר לי קרן מהצד המואר שלו.
לפעמים אני משתעשעת ברעיון לשגר את האלבום גם אל החלל - דגם ממוזער של הקיום האנושי שלנו על פני הכדור המפרפר הזה. אולי החוצנים יידעו משהו עלינו, לפני שנחריב את עצמנו כליל.

אני בוחרת בפינק פלויד מפני שדרכם אפשר לראות שמיים, גם כשהחומה חוסמת. לא שעשוע עיתונאי, אלא קירות אמיתיים, בורות ומכלאות שבהם עדיין שרויים אנשים באפלה ומחפשים איזה זיז להיאחז בו.
פינק פלויד עדיין זורחים בשמי האי שלי. אני בוחרת בהם כדי לנסות ולהאמין שלמרות שרוב הזמן אנחנו על הצד האפל, יש גם צד מואר - היכנשהו.
פינק פלויד- כדי שלא אשכח חלילה את עצמי, את מי שהייתי, את מי שאולי אהיה.
הצד האפל של הירח - כדי שאוכל לשיר במלוא הגרון על החוף השומם (ואיש לא ישמע את הזיופים) "כשאני שבה הביתה, קר לי ואני רעבה, כמה טוב לחמם את עצמותי ליד האש".
וזו השריטה בתקליט שלי.

נ.ב.
ויש עוד נימוק מנצח. הצד האפל של הירח נבחר לאלבום המועדף בשעת זיון.

 
פורסם ברשת מקומוני ידיעות אחרונות 2006

© All rights reserved to NAVA SEMEL 2017