צחוק של עכברוש היא אופרה קאמרית מקורית בשפה העברית, בהלחנת אלה מילך- שריף, על פי ספרה של נאוה סמל. הספר שראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות, זכה להדים עזים, בשל ייחודו ותעוזתו לספר את זיכרון השואה באמצעים בלתי-שגרתיים. לכאורה העלילה פשוטה: ילדה יהודייה נמסרת על ידי הוריה למשפחת איכרים בכפר קטן בפולין, כדי שיחביאו אותה עד תום המלחמה. היא מוכנסת לבור תפוחי אדמה. שמה וזהותה נשללים ממנה, היא נדרשת להפוך לנוצרייה, ובן לווייתה היחיד באפלת חייה הוא עכברוש, אותו היא מכנה "סְטַש". בכך לא תמה סאת ייסוריה של הילדה. בנם הצעיר של זוג האיכרים יורד אל הבור בלילות ואונס אותה. לאחר שנה בחושך, מביאה האיכרה את הילדה לכומר הקתולי של הכפר כדי שיחסל אותה ויפרע את חשבון צליבתו של ישו בידי היהודים. תוך סיכון חייו, מסתיר אבא סטניסלב את הילדה בכנסייה שלו, משקם אט אט את גופה ונפשה המרוסקות ומנסה ללמד אותה לצחוק. שישים שנה אחר כך, כשהילדה ההיא כבר סבתא בתל-אביב, היא מנסה להעביר את סיפור האימה לנכדתה בת העשרה שמכינה עבודת "שורשים". הזיכרון שנבלם בתוכה זמן רב כל כך תובע כעת את זכותו לפרוץ. חמשת הז'אנרים השונים של הספר: סיפור, אגדה, שירת-אינטרנט, פנטזיה עתידנית ויומן נשזרו יחד לליברית של האופרה, אשר שיאה הוא בתמונת המיסה, כאשר הכומר מתריס כנגד אלוהים שהפקיר את ילדיו ומחזיר את ילדת הבור אל חיק היהודים.

אורכה של האופרה כשעה וארבעים דקות והיא מוצגת על במת תיאטרון הקאמרי של תל אביב זה ארבע שנים. ההצגה הופקה בשיתוף התזמורת הקאמרית הישראלית שגם מופיעה על הבמה בניצוחו של אורי לשמן. במאי: עודד קוטלר, מעצב תפאורה: אדריאן ווקס, תאורנית: קרן גרנק.

נאוה סמל ואלה מילך-שריף יצרו את האופרה במשותף מתוך אמונה כי יש בכוחן של אמנות המילה והמוסיקה להיות חלק משרשרת הזוכרים. כל אימת שזיכרון השואה מסופר, הוא נברא מחדש ונישא הלאה, אל הדורות הבאים, כזיכרון חי.