"היידיש היתה מאוסה עלי בילדותי. התביישתי בה, היא הכתימה את הישראליות הצחה שלי, ואולם בסתר הייתי מכורה לשירים של אותו משורר יליד צ'רנוביץ, פרחח עם קבלות וחובב טיפה מרה שהצטרף ללהקת תיאטרון נודדת. בערוב ימיו עזב את ניו יורק ועלה לישראל כדי למות בה, איציק מאנגער.

"אבא," שאלתי אותו פעם לפני שכיבה את האור, "אולי אתה ראית את ימי האתמול?" יצחק מחה דמעה..."

(נאוה סמל, מתוך 'פאני וגבריאל')