מאז נעלמו עקבותיו. כל ההודעות על נעדרים מסתיימות בצירוף המזוקק הזה, ספק נואש, ספק משלים עם אירוע שהתחולל מחוץ לסדר המוכר. כשחקן בחזרה, מדקלם סיימון טי. לנוקס את ההמשך הבלתי נמנע, "כאילו בלעה אותו האדמה," ועוטה על פניו את הארשת שכל נשותיו ראו בה כלי נשק יעיל, מפני שהסוותה באופן מושלם את כוונותיו. האדמה בולעת רק מתים, משרבט לנוקס בפנקסו, ואילו האדם בולע את עצמו. בנחישות הוא תולש את הדף ומכדרר לסל הניירות. הוא חייב להבהיר לממונה שיש להעביר את התיק לחוקר אחר. אין לו שום כוונה להתיש את עצמו במרדף סרק אחרי איזה ישראלי שנעלם באמריקה. לא בגילו. לא במעמדו. בעוד הפנקס בידו, מסתנן אל מבטו תצלום הנעדר, ובאותו רפלקס הטבוע בו, אולי מלידתו ואולי בשל ניסיונו רב השנים…
© All rights reserved to NAVA SEMEL 2017