"... ידידותנו הקרובה החלה, בשעה שכתבתי את "המבוא" למהדורה החדשה של ספר סיפוריה 'כובע זכוכית', בשנת תשנ"ח/1988. מאז עקבנו זו אחר ספריה של זו. אהבתי והערכתי את ספריה, דיברתי עליהם…
"...אני ובעלי, אדם, הכרנו את נאוה כבר לפני שנים דרך קשרי עבודה, אבל כמובן שאצל נאוה זה הפך מהר מאוד לקשר אישי ולידידות. החום והאכפתיות שלה, והאנרגיות המדהימות, היו יוצאות…
"נאוה היתה ללא ספק דמות ייחודית. בין היתר, הערכתי את העומק והאומץ שאפיינו את התייחסותה האמנותית כלפי זיכרון השואה. היא הצטיינה לחולל יצירה אנושית-יהודית-ישראלית אותנטית ומשמעותית מאד".
"...קניתי את הספר של נאוה וקראתי אותו. כשהגעתי לפרק השירים על הילדה בבור ידעתי שאכתוב להם מוסיקה אך כשהגעתי לפרק האחרון, החלטתי שאכתוב אופרה, דבר שמעולם לא עשיתי. צלצלתי לנאוה…