ביצירתי אני מרבה לעסוק בדמויות של ילדים. הם מתבוננים בעולם המבוגרים הזר להם - לא אחת מאיים עליהם - ומנסים לתת לו משמעות. גם המבוגרים מצידם, צופים בילד, לעתים קרובות אינם קולטים את בדידותו ומחמיצים את המועקות הרובצות עליו. ב"הילד מאחורי העיניים" צופה תלמה בבנה יותם שלקה בתסמונת דאון ומנסה לגונן עליו מפני פורענויות העולם. זהו מסע אל חיק משפחה המתמודדת עם ייסורים, בורות ופחדים, שבמהלכו הופך הילד התם והבלתי מובן מאליו למקור של אהבה שופעת ושמחת חיים. המחזה הזה - ישראלי כל כך - מצא דרך ללבם ונפשם של בני אדם במדינות כה שונות ובמגוון שפות. הכמיהה לקשר והחיפוש אחרי מעט חום והבנה - כך למדתי - הם חסרי גבולות.